את המצב הקשה אליו נקלע אחד מחשובי האברכים, מתלמידיו המובהקים של מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א לא ניתן לתאר במילים, גם אם מאוד נרצה. הצער היגון, הכאב והטרדה הם קשים כל כך, שכל מה שנכתוב, וננסה להסביר לא ישקף את המציאות האמיתית. מציאות עגומה עד כדי סכנת קריסה. ממש כך.
הוא היה אברך כשאר אברכי הכולל, משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות הוא היה ישוב בהיכלה של תורה, ספון בין כותלי בית המדרש כשהוא שקוע בעסק התורה בעמקות ושקידה מופלאה, הוא לא חלם אי פעם, גם בחלומות הכי שחורים שלו, שיבוא יום והוא ייאלץ ממש להילחם על כל רגע פנוי בשביל לתפוס עוד שורת גמרא.
לחצו כאן
זה קרה מהר כל כך, אבל לפתע הוא הבין שהוא נקלע לצרה צרורה, חובות מעיקים, ומעגל כלכלי נורא שקה לצאת ממנו, פתאום הוא הבין שלא נשאר לו שקל אחד לרפואה, הימים רדפו בזה אחר זה, ולפתע, המקרר בבית נהיה ריק, גם החלב והלחם, המצרכים הכל כך בסיסים נהיו דבר שלא שבשגרה לפתע גם המובן מאיליו כבר לא היה. נורא ואיום.
תחשבו על המצב הנוראי הזה, אברך כולל, שאין לו מלבד עסק התורה שום דבר בעולמו, נקלע לקשיים כלכליים חסרי תקדים, אין לו יום ואין לו לילה, המצב קשה מנשוא, הנושים לוחצים, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, והוא אין לו כיצד לעזור לעצמו, כיצד לעזור לבני משפחתו שבנתיים החלו לרעוב ללחם, ממש כך.
מורו ורבו, מרן ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א אשר ראה את מצוקת תלמידו, אשר ראה את המצב הקשה אליו נקלע אברכך הכולל, הוא קרא למנהלי 'קופת העיר' והחליט להקים קרן מיוחד בעבורו, בכדי לחלצו מן המיצר. ראש הישיבה לא הסתפק בזה ואף הוא נטל את עטו ושרבט עלי גליון את המילים הבאות:
"על כן אבקש נא מכל אחד ואחד ממכירי, וביחוד מתלמידי היקרים שליט"א לאורך השנים, להשתדל כל אחד ליתן סך 200 ₪ למצוה רבתי זו, ויש כאן החזקת תורה, והצלת נפשות, וצדקה המעולות שבצדקות, ובוודאי זכות המצווה תגן בעדם להיות להם סייעתא דשמיא ברו"ג עד בלי די". אתם מבינים את המשמעות? ראש הישיבה פונה אליכם, ממש מתחנן.
ולנו, אסור לנו לשתוק, אסור לנו להחריש, אנחנו חייבים להיענות לקריאה הזו, להיות שם בשביל אותו תלמיד חכם שנקלע לקשיים, אנחנו פשוט חייבים לעזור לו. בשביל שיוכל להמשיך לחיות בשלווה, בשביל שמשפחתו לא תרעב ללחם. מצטרפים כעת למצווה החשובה, להצלת הנפשות.