יותר משנתיים של מאבק על חייה של התינוקת אלטע פיקסלר ע”ה הסתיימו בכשלון: השבוע ביום שני בערב, נגשו הרופאים בבריטניה, ולעיני האב, האם והאח היחיד בן החמש, נתקו את אלטע פיקסלר, תנוקת בת שנתיים ממכשיר ההנשמה.
במשך שלוש שעות מרגע הניתוק שרדה אלטע ע”ה בלי מכשיר ההנשמה, כשהיא נאבקת על כל נשימה ונשימה, 3 שעות, בהם כל הנוכחים שאלו את עצמם- האם אכן עשינו די? שלוש שעות בהם ההורים עמדו וליבם נקרע ונפצע, שלוש שעות של כאב ויסורים נוראיים.
והאמת, שאת השאלה הזאת שואל היום כל אחד ואחד מעם ישראל: האם עשינו די כדי להציל את חייה של התינוקת הקטנה שלא טעמה טעם חטא, האם הרעשנו עולמות בעבורה? או שעמדנו אדישים בעת המאבק של ההורים במימסד הבריטי הקשוח.
אבל נדמה כי השאלה הזו מאחורינו, הקב”ה רצה אחרת, אך מנגד כעת נותרו הורים, שבורים ורצוצים, סוחבים עליהם הר חובות מההוצאות הרפואיות והמשפטיות, אחרי שנתיים של מאבק בלתי פוסק במחלה וברשויות, מרוטים משנתיים של טיפול בילדה ובמשפט גם יחד, ללא דירה משלהם, ללא כסף משלהם. הם כעת חייבים אותנו בכדי שהם יוכלו לשקם את חייהם. את אלטע לא הצלנו, אותם נציל.
