ויש להבין, מדוע שוב שואל יוסף לשלום יעקב לאחר ששאל שאלה זו מוקדם יותר?
ונבאר: התורה הקדושה אומרת לנו ישנם שלוש עבירות בתורה שבהם הדין הוא “יהרג ואל יעבור”, אדם יאבד את חיו ולא יעבור עליהם, והם: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.
התורה הקדושה אומרת על המצוות “וחי בהם”, אדם צריך לחיות בתורה ומצוות לדוגמא אדם שנמצא בסכנת חיים בשבת לא יחפש אדם פחות דתי שיחלל את השבת עבור האדם בסכנת חיים אלא הצדיק שבהם יחלל עליו שבת בכדי להציל את חייו, מכיוון שהקב”ה נתן לנו חיים בכדי שנחיה במצוות התורה.
דוגמא נוספת אם קבלת הוראה מרופא שאסור לך לצום ביום כיפור, והעונש של אכילה בכיפור כרת, “ונכרתה הנפש ההיא מעמיה”, אך אתה עושה קידוש כי זהו יום טוב ואתה מצווה לאכול בגלל החיוב של “וחי בהם”.
מאידך אם אומרים לאדם לעבור על גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה או שיהרגו אותו יימסור עצמו למיתה ולא יעבור על אחת מעבירות אלו. אלו הן העבירות היחידות בתורה שהם לפני קדושת החיים.
אבל הגמרא אומרת בצדיק גדול אפילו על דבר איסור קטן הוא יכול לומר אני מוכן למות ולא לעבור על זה.
וכתוב בדעת זקנים ובעלי התוספות מדוע? משום שנכתב על המצוות וחי בהם והחיות של הצדיק זה המצווה ואם יעשה עבירה אין לו חיות הוא אינו יכול לחיות בלי המצווה, עבורו החיות זה לקיים את תרי”ג מצוות אפילו בדקדוקיהם של מצוות, ובלי דקדוק נגמר לו החיים כך הוא מקיים “וחי בהם”.
וזהו שנאמר כאן בפרשה: שואל יוסף הצדיק העוד אבי חי?, אתם גרמתם לאבי לאבד את “ויחי יעקב” עשרים ושתיים שנים שהוא היה ללא רוח הקודש ,היה כמו אדם ללא חיות.
עוד נכתב “דע לפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון”, דין הכוונה על העבירה שעשית ,חשבון הכוונה אם במקום העבירה היית עושה מצווה מה היית משיג ועושה, ההפסד שנגרם בעקבות העבירה.
אומר להם יוסף האם חישבתם את אותם עשרים ושתיים שנים שאבא שלי היה כמו ללא חיות ללא רוח הקודש ולא קיים וחי בהם,עשיתם דין וחשבון על הדברים?
וזהו שאמרו חז”ל ונאמר “אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה” יוסף הקטן שבשבטים אחיו לא יכלו לעמוד בפניו כיצד אנו נעמוד לפני הקב”ה ביום הדין.
