המצב כעת שיש חשש מהגיוס לצבא והרבה בחורים לא יודעים מה יהיה, וצריך לעודד את הבחורים. רוב הבחורים אינם חוששים אבל ככל הנראה יש מיעוטא של בחורים שחוששים והנושא מפריע להם ללימוד, ומפריע להם בכל החיים שלהם. כמו"כ יש שאלות מהורים שמבינים יותר ולכן חוששים יותר מבחור צעיר שלא כ"כ חושב בפרט כאן בארץ. השאלה מה צריכים להגיד?
יש את הבחורים שיצאו לצבא והם לא שייכים אלינו, אלא מדברים על רוב רובם של הבחורים בישיבות שאינם שייכים לאלו שהלכו אבל הם מפחדים, וצריכים להתייחס לזה, לדבר על הניסיון שלנו, על הניסיון של דורינו. זה מה שחשוב.
צריך להרחיב על העמידה בניסיונות של דורינו ולבאר שהקב"ה נותן נסיונות רק למי שיכול לקיים ולעמוד בניסיון. ואתן דוגמא איך לפאר את ענין הניסיון. אפשר ללמד את ענין הניסיונות שהקב"ה קבע לבני האדם מתוך ספר דרך השם (ח"ב פ"ג). שם מבואר שכמו שבצבא יש הרבה תפקידים המחולקים בין אנשי הצבא, וכל אחד ממונה על החלק שלו, וביחד יש שלימות שמוציאה אל הפועל את התכלית הצבאית, כך הקב"ה נותן ניסיונות לבני אדם וכל אחד יש לו את התפקיד שלו ואת העבודה שלו, ובסך הכל יוצא מכולם השלימות שהקב"ה מצפה מכולם ביחד.
כמו כן יש לעסוק בענין של ביטחון וללמד מה זה ביטחון, מה עלינו להבין בנושא הביטחון. וכך לחזק את הבחורים.
אין ברירה אלא לרומם את הבחורים!
שאלה – האם צריך למסור שיחות או ועדים ע"י ראש הישיבה או המשגיח בישיבה בעניין הגיוס?
המשגיח צריך להיות עירני לראות עם מי שיש צורך לדבר. אך לא התכוונתי דוקא לדבר ברבים.
שאלה – לקראת בין הזמנים מגיעות שאלות רבות מהורים של בחורים, יש בחורים שההורים שלהם נוסעים בבין הזמנים לחו"ל, יש ישיבות שמתוכם כחמישים אחוז מההורים נוסעים לחו"ל, וכיון שרוב הבחורים קיבלו צווי גיוס, הם לא יכולים לצאת. מדברים על אי קבלת רישיון נהיגה, וגם על משכנתאות ומעונות, ונעשה שיחת היום בין הבחורים. האם אפשר להסתפק בשיחות פרטיות?
זה תלוי בכל בכל מקום ומקום ובכל ישיבה. יש ישיבות שהבחורים לא דואגים מזה או שלא חושבים או חושבים שיהיה טוב, ועכ"פ לא אכפת להם, אליהם אין צורך לדבר ברבים. אבל יש ישיבות בסגנון יותר מודרני שם התופעה יותר מצויה, שם באמת צריך לדבר ברבים.
שאלה – בקדקוד יש מכל הישיבות.
יש רק יחידים. והם לא הבחורים הטובים. אלו בחורים שחושבים ללכת לעבוד אחרי החתונה, והם יותר בסיכון. אבל המציאות שאנחנו רואים שאפילו הבחורים שלא חלמו ללכת לעבוד אלא רואים את החיים שלהם בכולל, וגם הם מפחדים. מפחדים מלהיכנס לכלא ומה יהיה איתם. הגיע זמן חדש שצריך לדבר עליו. עד עכשיו לא היתה בעיה לבחורים בארץ ישראל עם הצבא, ולא היו צריכים לקחת על עצמם שום אחריות, אלא הכל התנהל כשורה. וכעת הם צריכים לדעת שהגיע זמן חדש. יש משהו חדש בעולם. יש מצב שלא היה עד עכשיו, שנכנסנו למצב מסוכן. התפקיד שלנו לרומם אותם, לעסוק בענין הניסיון ובענין הביטחון, לדבר על מה שצריך לדבר. אי אפשר בלי זה, ובפרט לבחורים אלו.
שאלה – אולי צריך איזה אמירה מראש הישיבה שבחורים ידעו שהצבא הוא לא מקום בכלל. אין אפשרות כזאת.
זה ודאי, אך יש גם בזה שני סוגים. יש בחורים שהצבא הוא צד בעבורם וצריך בוודאי שיהיה ידוע שלבחור ישיבה אין שום מקום בצבא בשום דרך. לא בא בחשבון שום דבר. לא הסדר, לא קודקוד, וזה פשוט. אבל אלו בחורים מסוג אחד שבד"כ אחר כך לא נשארים בלימוד. אבל רוב רובם של הבחורים לא שייכים לזה כלל, אלא הם נשארים בלימוד, ולא חולמים ללכת לצבא, אבל הם כן מפחדים. ומה עושים איתם? בחור צעיר, לא יודע מה לעשות, צריכים לרומם אותו, ולהעמיד בפניהם בפירוש שהם נכנסים למצב חדש ולניסיון שלא היה עד עכשיו. הקדוש ברוך הוא הכניס אותנו למצב הזה, ואפשר ללמד על הנושאים החשובים, ויש פסוקים ושאר דברים שצריך לומר בכדי שבחור יתחזק בביטחון ברבש"ע, ויוכל ללכת בדרך שלו רגוע בלי פחד ויוכל ללמוד יותר טוב.
אנחנו מחלקים את הענין לשניים: יש בחורים שתמיד חשבו שילכו לשנתיים בכולל וזהו, ולאלו יש את הפיתוי להתחיל עם זה כבר עכשיו. לבחורים אלו צריך לומר את התשובה – אם אתה עושה כך עכשיו, אתה נכנס לסכנה על כל האידישקייט שלך. אתה לא יודע מה יהיה בצבא, ואי אפשר לסמוך על הצבא ולהביא דוגמאות מכל מה שידוע במציאות על מה שקורה בצבא. זה סוג אחד של בחור.
על הסוג שני של הבחורים נמנים רוב רובם של הבחורים. והם אלו שלא חלמו לצאת מהישיבה, והם רק מפוחדים מהמצב החדש. הם לא יודעים מה קורה, וצריכים לדעת שיש מצב חדש. אין הכי נמי צריך לומר להם אבל לא להפחיד בבת אחת, אלא לאט לאט להסביר שהמצב משתנה ואנחנו הולכים לקראת משהו אחר בעתיד.
כמו כן צריך להרגיע ולהודיע לבחורים שבני הישיבות נמצאים בתוך הלב של גדולי ישראל, הם דואגים להם בראש ובראשונה ועומדים מאחוריהם. והם צריכים לשמוע שאנחנו עושים את המקסימום להוציא כל בחור מהצבא. ככל הנראה לא יהיה חוק אבל יתכן שיהיו מעצרים, אנחנו נקפיד שלא יהיו מעצרים וגם אם יהיו ח"ו מעצרים נעשה את המקסימום לצמצם את המעצר ולהוציא כל בחור ממעצר באמצעות עו"ד ובכל מיני דרכים.
חשוב מאד שכל בחור ידע, שאנחנו יודעים מכל מה שקורה איתו ואנחנו נותנים לו גב. שכל בחור ירגיש שיש לו גב מראש הישיבה, מגבים אותו ודואגים לו. ומלבד זאת לרומם את הבחורים כפי שאמרנו.
שאלה – האם יש מקום להעלות את הנושא של הצבא ולהכניס ועדים של השקפה נגד הצבא בישיבה? או אפילו לא בישיבה ממש, כגון בקבוצות או בקמפים?
כפי שאמרתי, במקומות שיש בחורים שיש חשש ששייכים לנושא של הצבא, אפשר לדבר על זה. אבל ברוב הישיבות הטובות, רוב רובם של הבחורים לא עסוקים בזה. לא חלמו ולא חולמים על הצבא, ולא חושבים שיש שום צד שיש לזה דבר.
שאלה – אבל יש שיח בכל מקום, בכל הישיבות זה הנושא הבוער. יש ישיבה חשובה שיש בה בחור שיש אח בצבא והוא לא מרגיש לא נוח מהעובדה מזה.
אם זה המצב, ברור שהם צריכים לשמוע ברור ברור ברור – שלא בא בחשבון שאף אחד ילך לצבא. צבא הוא תחילת הירידה באידישקייט, ובחורים צריכים לשמוע את זה בצורה ברורה. לא חייב להיות שיהיו מחללי שבת אבל בוודאי שתהיה ירידה באידישקייט. אבל אני לא מאמין שבישיבות חשובות יש כאלו בחורים.
שאלה – יש בחורים גם מישיבות חשובות שספרו שבאמת עד הזמן האחרון לא היה כזה נושא, אבל יש משפחות של בעלי-בתים שלאחרונה ההורים מתחילים לדבר ולהציג צדדים אחרים בענין הצבא. הם אומרים שאולי צודקים אלו שרוצים לגייס את אלו שלא לומדים, וכיו"ב. מה אומרים לבחורים כלפי הבית שלהם?
צריכים באמת לדבר. צריכים להדגיש את הנקודה שאדם שהולך לצבא, הוא מהמר על הרמה של האידישקייט שלו. ואפילו יותר ממהמר – קרוב לודאי שהרמה של האידישקייט שלו תרד.
שאלה – מבקשים לשמוע מילה אחרונה. הראש ישיבה חושב שצריכים למסור ועדים על כל מה שנאמר כאן או רק שיחות פרטיות?
לפי ההבנה של המשגיח.
שאלה – האם צריך לשנות בבין הזמנים את המסלול של הבחורים?
צריך שהקמפים יהיו סגורים ולא יצאו לטיולים.
שאלה – בחורים רגילים למסור את הנפש על הלימוד אבל לא רגילים למסירות נפש על בין הזמנים…
צריך להתחיל את השיחות כבר עכשיו.
