חווית החיים האמיתית מושגת ומורג
עם תהפוכות הזמן נעשינו עמוסים.
לומדים ומתפתחים, מתקדמים ומשגשגים, אך הרגלי התקופה משפיעים ומסגלים הנהגות להתמלא מריגושים חדים.
אירועים. חדשות. זיצים. הופעות. אוכל. יציאות. דיבורים. ידיעות.
מרחב ההתעניינות מרותק לרגעי הווי. לחוויות חברתיות. לאייטמים מסקרנים. שאינם מותירים מקום לחשוב על עצמינו.
אך לא. לא לגמרי.
מתחת לפני השטח, במרחק מההתרחשויות הפעילות, קיימת שאיפה בלתי נדלית למשהו אמיתי.
שאיפה המניעה את כל כוחות הגוף והנפש לחיפוש ואיתור חוויות, אך לאמיתו של דבר אינה מבקשת אלא את חווית החיים בעצמם.
והיא קיימת. בפינו ובלבבינו לעשותה.
חווית החיים האמיתית מושגת ומורגשת במימוש כוח הבחירה. הבחירה היא תוצאת ה'אני' המגשים ומיישם את עצמיותו וחי בה.
הבחירה אינה כניעה לרצונות מסוימים אלא היא היישרת מבט אל המציאות ואל שלל הרצונות, ומתוך אומדן הוגן וכנה של היכולות והאפשרויות מביאה למיצוי עצמי ולהגשמת חלומות אמת שאינן דמיונות.
לשונו של רבי יצחק הוטנר פותחת צוהר לעונג הבחירה של המושל ברוחו, ואלו מילותיו החדות והבהירות:
"משונה היא ההנאה של מילוי תאות הניצחון. שכן מילוי תאות הניצחון מספק לו לאדם את הרגשת כח ה"אני" שלו, וכל עצם ההשתוקקות לנצחנות היא התאוה להרגיש את תקיפות כוחו שלו בעצמו. ונמצא שבהנאת הניצחון האדם הנהנה הוא גם הגברא וגם החפצא של ההנאה גם יחד".
הבחירה זמינה. היא פוגשת אותנו וליתר דיוק אנו פוגשים בה, בכל פינה אליה נפנה ובכל ענין בו נעסוק.
אם רק נרצה לבחור, כמובן.
ברקע חייו של בן ישיבה על כל נפתוליו, עומדת הנחת יסוד שהמודעות אליה והבחירה בה חופפת ומקרינה על כל צעד ושעל.
הזהות.
בן ישיבה המזדהה עם התואר המופלא אותו הוא נושא, מתוך הבנה עמוקה בתוכן המקופל בתואר זה, אינו זקוק לתוספת ולגיוון. חיי בן ישיבה מעניקים ריגוש וחיוניות מעצם היותם.
בן ישיבה מועד במסלול חיים בעל משמעות אותנטית ופעילה, עם עבר עשיר, עתיד מבטיח והווה מלא עניין רעננות ועשייה. המוח החושב עובד שעות נוספות ומספק יצירות מופת של חידושים ומושכלות שאין כמותן על פני השטחיות המקובלת. קשרי החברה בוגרים ומאתגרים, ומתאפיינים בכבוד הדדי המפתח ומעצים את יכולות הפרט.
ולא רק בימים מאירים, לא רק בקצירת הישגים. בן ישיבה מעצם מציאותו ובכל מהלך חייו מיישב את שאלת החיים – מה השם שואל מעימך. ליבו הייחודי של בן הישיבה אינו חדל מלפעום בשעות המנוחה ובזמני האכילה, גם ימי הפגרה ואפילו תקופות ירידה ושממה, נושאים אופי אחר, שונה בתכלית מכל בני תמותה.
אך ישנה אפשרות אחרת…
"בן הישיבה" נהפך ל"ישיבישער". העסק נעשה כבד והשאיפות הגדולות נשארות בעולם החלומות. היומיום נהפך למרדף של סדרים-חברותא-משגיח, עד שבאמת באמת אין כח.
יש שטייגען, אבל השיגרה שוחקת ושוב תופס הכיף הזמין והצבעוני את כל מרחב הרצון. טוב שיש פינות ששוברות מעט את השגרה… ואז כשמסתכלים במראה התואר בן ישיבה, קצת מכביד. הרגשה משונה של זרות לעצמך פולשת לתוכך, ומנסה להתנחל ולתקוע את העגלה…
מחוץ לכותלי בית המדרש נשמעים קולות של תלונות וספקות בדבר תפקידו ומהותו של בן ישיבה, מפי אלו שאינם מכירים בערכם האמיתי של לומדי התורה. מוגשים פיתויים המתארים מציאות חיים של יהודי שומר תורה במסגרות חלופיות שאינן בין כתלי הישיבות, ע"י אנשים זולים שאין להם יכולת הבחנה בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. כנגד אלו קורנת דמותו של בן הישיבה. עובדה היא ש'בן ישיבה' הוא תואר של כבוד הצופן בחובו בעל מעלה שאין בנמצא כמוהו. 'בן ישיבה' אינו רק חובש את ספסלי בית המדרש, אלא נושא זהות אחרת, עילאית ונכבדת, ומקורו הקדוש נשאב מקדושת התורה.
בנקודה עמוקה ופנימית של בניה ועיצוב הזהות של 'בן ישיבה' הנושא את התואר הנבחר באחריות מלאה וללא שמץ של ריחוק וזרות, נגענו ונדרשנו.
באנו להביט בחינו של בן ישיבה שליבו מתרונן בשמחה על סדר מוצלח או מסברא נאה. להתפעל מיופיו של בן ישיבה שמצפונו מכוון לפי השולחן ערוך. ולהזדהות עם בחור שבסופו… סופו של דבר… דעתו צמודה ומותאמת לתורה ולרצון ה'.
ניסינו להבחין ביישוב הדעת בצדדי הנושאים העומדים על מפתנינו ותובעים את התייחסותינו, ולהאיר באור הנכון והמציאותי את הזהות האמיתית של 'בן ישיבה'.
התבוננו ובחנו ובאנו לומר 'כה לחי'. כי הגם שהדרך ארוכה עד קנין השלמות, מטבע של "בן ישיבה" מתאר את מי שניצב על המסלול הנכון, ותוכו רצוף אהבה. ה' אלוקיו שמח בו וחפץ בו, ומביט באהבה גמורה על בן לוי שהוא לגיונו של מלך.
נישא עינינו בבקשה ובתפילה שנזכה להתכוונן ולהתיישר עם יושר דברי אמת, ולחוש בכל מאודינו את טעם הבחירה בחיים.
