במשך שנים רבות בני הישיבות היה נושא הגיוס לצבא פרט טכני ושולי, פרוצדורה שצריך לסדר ולסיים בהקדם ואינה נוגעת אלינו כלל. בשנים האחרונות גבר השיח סביב הצבא, וכל בחור שמע באופן כללי על הצבא ועל הטמון בחובו, אך עדיין לא היו הדברים נוגעים למעשה, כל עוד אף אחד לא פגש את הנושא, והצבא לא הפריע את השגרה היומיומית.
לאחרונה נפל דבר. בשנה שעברה הופסקו תקציבי הישיבות וגדולי ישראל נטלו את תשעים שנות חייהם ויצאו לחו"ל להקים את קרן עולם התורה לעמוד לימין הישיבות הקדושות. עם זאת הודיעו גדולי ישראל שליט"א שהיות והוכרזה מלחמה ע"י הערכאות (קרי ביהמ"ש העליון) כנגד עולם התורה בהוראה לגייס בפועל את בני הישיבות ובשינוי ההסדר הקיים במשך עשרות שנים, אין לשתף פעולה עם שלטונות הצבא ולא להיענות לזימונים כלל. בהמשך הוחמרה האכיפה לתלמידי הישיבות, והחלו מעצרים וסנקציות אישיות לבחורים שרצו לצאת לחו"ל, הופסקה הזכאות למעונות לאברכים, עד שבהוראת היועמשי"ת נשלחו צווי גיוס לכלל בני הישיבות. כמו"כ ניתנה הוראה לזרז את ההליכים ולהפוך את בני הישיבות לעריקים בהקדם, ובנוסף מתוכננות סנקציות רבות כגון הוצאת רישיונות נהיגה, מניעת לקיחת משכנתאות, שלילת זכאויות חוקיות במשרדי ממשלה שונים ועוד.
כרגע מונחת הגזירה לפנינו. כל בחור ישיבה נדרש ע"י הצבא לגיוס. הוראת גדולי ישראל לבני הישיבות המופיעה בהנחיות של 'עזרם ומגינם' מורה להימנע ממגע עם רשויות האכיפה, ביציאה לחו"ל ובשאר מקומות. הפכנו לעבריינים. ציבור שלם שרגיל להתנהל ע"פ חוק ולא להתחמק מחובות, עובר על החוק. איך אנחנו מעכלים את המציאות הזאת?
המציאות החדשה לא אמורה להפחיד אף אחד. אדרבה צריך לנצל את ההזדמנות להראות לאן אנחנו שייכים. "זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה". נוצרה מציאות חדשה לכל אחד ואחד שצריך לברר לעצמו באיזה מקום הוא עומד.
כמו בכל הפרשיות שמסעירות את העולם החרדי, כגון המאבק נגד האינטרנט ועוד, גם כאן שומעים טעויות וגם שטויות מפי אנשים חרדים. ואני שואל – למה צריך לדבר על 'קנאות' כשאפשר לדבר 'רוממות'?
כך לגבי הצבא. במקום לשחרר סיסמאות ולטפח את האגו הציבורי, זאת ההזדמנות לדבר על הדברים בעצמם. נעשה חשבון – מה לימוד תורה תורם, ונסתכל על הנושאים מלמעלה למטה. אנחנו צריכים לשנות את המבט ולהבין שאנחנו לא נתבעים, אנחנו תובעים. אנחנו לא אשמים שהאנשים שמבחוץ לא מוכנים אפילו לבדוק ולשמוע על הנזק שגורם חילול שבת לביטחון המדינה יותר מכל התרומה שאותו אחד תורם כדי לאזן את הנזק. אנחנו יודעים שזה נכון ואנחנו יכולים להוכיח את זה. כל מי שיקדיש כמה ימים לשמוע, ידע גם הוא. האם בגלל שהם לא באים לשמוע, זה משנה משהו? מספיק שאני יודע שזאת האמת.
צריך להבין היטב. עצם לימוד התורה של בני הישיבות בשעת מעשה מפעיל ותורם ועושה, יותר מכל פעילות אחרת שעושה מישהו בעולם. בעולם הרחב כל בחור עד גיל 30 לא תורם כלום לחברה, חוץ מהשירות בצבא. אדם הולך ללמוד רפואה במשך 7 שנים, אח"כ נהיה דוקטור אבל עדיין לא רופא. רק אחרי ארבע שנים נוספות בהם הוא לומד מקצוע בתוך הרפואה, הוא מתחיל לתרום לחברה. עד אז הוא רק מקבל. יכול להיות שאחרי 10 שנים שהחברה השקיעה בו, הוא יחליט לעסוק בנדל"ן, ולא יחזיר לחברה את מה שהיא השקיעה בו. אף אחד לא טוען שלימוד רפואה תורם אלא לימוד רפואה מכשיר לתרום, וזה בסדר גמור.
לעומת זאת אמרו הפילוסופים הגדולים – "א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו הידים ידי עשו" (בר"ר פר' סה).
כלומר, יש הזדמנות לילדים, לנערים צעירים, לעשות פעולה שיש לה משמעות כבר עכשיו, לא רק הכנה לקראת. לא לומדים תורה רק בכדי שיצאו תלמידי חכמים, אל עצם הלימוד עכשיו מפעיל את המערכות הרוחניות בעולם.
אם בחור רוצה לראות את זה, אפשר להראות לו אולם זהו מהלך שלם ומורכב שאין אפשרות ללמד אותו בצורה שטחית וקצרה. אי אפשר ללמוד עם בחור מישיבה קטנה 'דעת תבונות' או את ההקדמות ושערים של הלשם שנותן את המבנה של כל העולמות ומראה איך הכל פועל מכוח המעשים שלנו. אבל בחור עם אינטלגנציה בריאה יכול לסמוך על מישהו שאומר שיכול ללמד את זה.
במלחמת העולם השנייה, אחרי ששכנעו את נשיא ארה"ב רוזוולט שאפשר לבנות פצצת אטום, גייסו את טובי הפיזיקאים בעולם והביאו אותם ללוס אלמוס בניו מקסיקו. אל המקום הכי מבודד בעולם. שיכנו אותם במתקנים שהיום אפילו אינם קיימים בבתי סוהר. המקום היה מגודר, בלי אפשרות לצאת. בדיוק כמו במחנה ריכוז.
30,000 עובדים עבדו שם והם לא בדיוק ידעו מה הם עושים, מלבד אחד בשם אופנהיימר שהיה מפקד המבצע, ועוד פוליטיקאים ופיזיקאים גדולים. ברחוב אף אחד לא ידע מה הם עושים. גם במשפחה לא הבינו. אנשים מוכשרים כאלה, הם גנרלים בצבא, מנהלים מאות טנקים בשדות קרב באירופה, ואילו הם מפספסים את החיים שלהם.
משחקים בחומרים ובנוסחאות… אבל הם כן ידעו שהם עושים את הדבר הכרחי והכי יעיל שאפשר לעשות. כי בצד השני – הגרמני היו כאלה שעשו את אותו הדבר. היו מדענים שניסו לבנות לגרמנים פצצת אטום והתחרות היתה מאוד צמודה, היו להם גם בעיות מוסריות עם היצירה של נשק להשמדה המונית, ומי יודע מה יהיה אחרי המלחמה.אבל באותה שעה שרר פחד פחדים שמא הגרמנים יצליחו, והם בוודאי היו משתמשים באטום בלי שום סנטימנטים. הם ידעו שהם עוסקים בדבר הכי חשוב במלחמה
אותו הדבר כאן. נכון שלא למדת מספיק רמח"ל וגם לא נפש החיים, נכון שאתה לא יודע מהר"ל ואתה לא מכיר בדיוק איך העולמות בנויים וכיצד הם מושפעים מהתורה שלך ומהמעשים שלך. אתה לא יודע איך המערכת בנויה. אבל אתה יודע שאתה עוסק במה שמניע את כל המערכת. אתה צריך ללמוד ולהסביר לעצמך את הדברים שוב ושוב, עד שיתיישבו על הלב.
אנחנו יודעים שזה נכון. אפשר להרים את מכסה המנוע מעל העולם ולתת הצצה. כל אחד יכול לדעת איך זה עובד. וכל אחד שיושב בבית המדרש ולומד, מי יותר ומי פחות, שייך לדבר העצום הזה של קיום העולם. המסקנה היא פשוט ללכת ללמוד את זה.
הבעיה שאין מסגרת מסודרת שלומדים בה את הנושאים הללו…
הרבה מגדולי ישראל מעודדים את הלימוד של יסודות הדעת והאמונה בישיבות, כדי שבחורים יבינו מה הם עושים, ולמה הם עושים. מה המשמעות של לימוד התורה, ומה החשיבות של שנות הנעורים בישיבה. בעבר פגשתי את בנו של האדמו"ר מסלונים שהיה אחראי מטעם מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. הוא קיבל תפקיד ולמד את הנושא של הצבא ביסודיות לפרטי פרטים. הצעתי לו תכנית מה ואיך להגיד, ומשם נפגשתי עם הגרמ"ה הירש וככל שהתגלגלה השיחה הוא אמר בפירוש שצריך להסביר היטב את הנושא.
ניקח לדוגמא את הדיון הציבורי חסר ההיגיון שבו מעמידים ואומרים – או לימוד תורה או שוויון בנטל. וכי זה הוויכוח? הוויכוח הוא על היסודות עצמם. אם הנושא הוא שוויון בנטל, דווקא אנחנו תובעים שוויון בנטל, כי אלו שאינם נושאים בנטל של קיום העולם וקיום עם ישראל כמו שהתורה דורשת, מסכנים אותנו. אלא מה, הם לא מאמינים בזה. בסדר. אז מה אם לא מאמינים? אז מה? זה לא עושה את זה פחות אמיתי. אבל בחור ישיבה צריך להבין את זה.
להבין שזאת אמת מציאותית, ולראות את זה בתוך החיים, זה עבודה פנימית שבן אדם צריך לעשות עם עצמו. האם כולם ברי הכי לעשות את זה?
אין ספק שהמשגיחים שידברו על עיניים דולקות ואינם שמים לב שהעיניים מזמן כבויות, לא יצליחו להעביר כוח ורוממות לבחורים. וכבר היו דבריפ מעולם. רבי ישראל מסלנט דיבר על מוסר, אחריו רבי יוסף זונדל דיבר על חוכמה ומוסר, ורבי ירוחם דיבר על דעת חכמה ומוסר. זה לא רק השמות של הספרים שלהם אלא יש שינוי בצורת הגישה לכל הנושא בהתאמה לצורך של הדור.
הרב וולבה דיבר בסגנון מסוים עד שהוא פגש את רבי יצחק הוטנר. אחרי שהוא פגש את רבי יצחק הוטנר הוא התחיל לדבר פנימיות.
ואז הגיע רבי משה שפירא. תופעת רבי משה שפירא תפסה תאוצה כבירה.
הוא באמת חולל מהפך בתוך בית המדרש. אחרי הלוויה של ר' משה אמר לי ידיד, מי היה בלוויה? אלפי אברכים. אלפים. אלפים שהושפעו ממנו, בלי פרסום, ובלי תארים וכותרות…
יש שני סוגים של בחורים, יש שזורמים עם הזרם, הישיבה עבורם היא רק ברירת מחדל, ויש כאלו שעושים מתוך הבנה וחיבור. ולאלו שכבר שם נשאל שאלה פשוטה, אתה נמצא בישיבה לא במקרה, למה לא לעשות את זה כמו שצריך? למה לא להבין את מה שאתה עושה בין כך בכל שנותיך בישיבה? אפשר בהחלט להתחבר ולהיות מאלו העושים ולומדים מתוך הכרה ומתוך ידיעה.
נכון להכניס שיעור קבוע בישיבה של נושאי מחשבה ויסודות האמונה?
לא. אני לא חושב שצריך להכניס בצורה ממוסדת שיעורים כאלו, לא תהיה תועלת בצורה כזאת.
לפני שנים רבות היה סמינר שעבר מכה רצינית כשכמה בנות ירדו מהדרך. המנהל ערך אסיפה להורים והוזמנתי להרצות בפניהם עם הרבי מטולנא, שהוא מאוד מיוחד מכל הבחינות. לא תיאמנו את הדברים, אבל אמרנו את אותו הדבר. ליצור אווירה בסמינר שתלמידה שואלת את כל השאלות ויהיו מורות שיוכשרו לענות, זה לא טוב. למה? כי המשבצת הזאת תהפוך להיות משהו מאד מכובד, וכל אחת תחפש שאלות מתחת לשולחן רק בשביל לשאול.
לכן נכון ללמוד את הדברים כמות שהם, ביסודיות מתוך הספרים, בלי שאלות ותשובות. כך אמר לי הרב וולבה בזמנו, כשהוצאתי את הספר הראשון 'מסע על עמקי ההויה', והיו כאלו שהתנגדו לו. אחרי שהרגעתי את אותו משגיח שיצא מגדרו, פניתי מיוזמתי אל הרב וולבה, הבאתי לא את הספר והוא אמר לי – התלמידים שלי לא הסכימו, אבל הספר הזה משפיע? אמרתי לו, בדיוק עכשיו קיבלתי טלפון מאיזה יהודי אחד יושב על אי באפריקה וקורא את הספר. אז הוא אמר לי, גם אני כתבתי את אותו דבר, רק אני כתבתי בלי השאלות. הוא נתן לי את הספר 'עולם הידידות' שהוא כתב, ושם כתובים היסודות עליהם אנחנו מדברים. גם הסטייפלר כתב ספר 'חיי עולם' עם אותם נושאים רק בלי השאלות.
בעולם של הדור היום, שהכל זמין והכל מאוד מאוד ברור, החוויות הן עוצמתיות. אפילו צ'ונט בליל שישי יכול לתפוס אותך יותר. וזה דבר שמפריע לנו בקליטה. יש הרבה עובי שחוסם מלתפוס את זה.
אולי נשמע נקודה אחת יסודית שצריך לחדד אותה בעניני אמונה ודעת?
אנשים מחפשים כל מיני הוכחות על קשרים בין חומר ורוח, מביאים כל מיני סיפורי השגחה ועוד, אבל הרמב"ם אומר שאין לנו סיפורי השגחה משמעותיים מוכיחים מאשר ניסי יציאת מצרים. אמנם הרמב"ם מוסיף ואומר שכל מה שראינו ביציאת מצרים אינה הוכחה מספיקה. מה ההוכחה? מעמד הר סיני. יש כאן משהו חסר פרופורציה. תאר לעצמך שאתה עומד ורואה את כל עשרת המכות וקריעת ים סוף, עם כל מה שכתוב בפסוקים ובחז"ל, ואומרים לך שאירוע חד פעמי של מעמד הר סיני הרבה יותר גדול והוא ההוכחה החזקה.
מה שקרה במעמד הר סיני, שהראו להם איך כל המערכות עובדות במערכת הקשרים בין חומר ורוח, ואיך האדם מפעיל אותם על ידי כל מיני פעולות שהוא עושה. הוא לא רואה בדיוק איך זה עובד, אבל הוא רוחש אמון במערכת. וכשרוחשים אמון במערכת, זה מספיק. וזה מה שצריך להיות.
ביציאת מצרים הקב"ה הראה מה הוא עושה אבל במעמד הר סיני הוא מתגלה ומראה שכל מה שראית הוא תוצאה של רצון השם. אתה הראית לדעת כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו. ניסי יציאת מצרים הם הוכחה נסיבתית. אתה ראית אירוע ואתה בודק מי יכול היה לגרום לזה ואתה מגיע למסקנה. במעמד הר סיני נחשב כמו 'בא החי ברגליו'. ואסביר.
מהו "אתה הראית לדעת"? מה נקרא לדעת? אחד המקומות הראשונים שהתורה מזכירה את הידיעה נמצא בפסוק "וידע האדם את חוה אשתו". התוצאה של הידיעה הזאת היא "והיו לבשר אחד". כשזוג רוצה להיפרד, הוא יקח את ארון הספרים, היא תיקח את תיק האיפור וילך כל אחד לביתו. אבל מה עם התינוק? גם אם יקחו את הסכין של שלמה המלך ויחתוך אותו לשניים זה לא יעזור, כי בכל חלק יש את שניהם. התינוק הוא לא תערובת, התינוק הוא תרכובת, כי התינוק זה התאחדות.
ידיעה מביאה לידי התאחדות. כשכתוב "אתה הראית לדעת", פירוש הדבר שהידוע והיודע התאחדו. זאת לא הוכחה נסיבתית, אלא משהו אחר.
זה הכוונה 'בא החי ברגליו'. אם יש עדים שראובן רצח את שמעון, ושמעון בא ברגליו. שואלים תוספות במסכת בבא מציעא, והרי 'על פי שניים עדים יקום דבר'. אומרים תוספות כל זה לא נאמר כשיש לך ידיעה ברורה כמו בא החי ברגליו. 'על פי שנים עדים יקום דבר' אינה הוכחה שכלית אלא גזירת הכתוב, שנצרכת כשיש ספק ויש דיון בבית דין. כשיש ספק, זו ההוכחה.
כשבא החי ברגליו, זה מפקיע את כל הדיון מלכתחילה. זה מעמד הר סיני. מעמד הר סיני מפקיע את כל הדיון מלכתחילה. רש"י מפרש את הפסוק בפרשת יתרו, "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" – אתם ראיתם, לא בעדים, לא על ידי נביא, ולא במסורת. אלא אתם ראיתם. כלומר, המסורת אינה מספיקה, ואין הכוונה שכל הנשמות היו שם, כי הפירוש הזה הוא ברובד הסוד, ורש"י מפרש את הפשט.
איך אנחנו רואים? כשהתורה אומרת "אתם ראיתם", היא מדברת גם אלינו. כמו שהיא אומרת "לא תגנוב", היא מדברת גם אלינו. היא לא אמרה רק לבני ישראל בהר סיני "לא תגנוב", אלא כמו שאומר הכוזרי שמאז ועד היום הידיעה עוברת בקבלה שהיא כמראה עיניים.
אפשר להבין שיש דברים שמוקדם ללמוד, אבל צריכים לדעת שיש ידיעות ויש יסודות, ויש אפשרות ללמוד אותם ולראות אותם בבהירות. כשאני גמרתי פעם ראשונה "דעת תבונות", כשהייתי בחור כבן עשרים, הרגשתי הרגשה חושית איך שכל איבר ואיבר מהגוף קשורים בחוטים נסתרים שמפעילים את כל הבריאה. עכשיו לך תעשה עבירות…
אפשר לגמור עם ספר דעת תבונות את היצר הרע…..?
לפני האירוע הראשון של משמרת הלשון בבניני האומה התבקשתי ע"י הרב גנס לבוא ולדבר שם. מיד הסכמתי, אבל מיד כשהורדתי את הטלפון אמרתי, מה אני צריך להיות זה שמוכיח שחוצפה יסגי לפני בוא המשיח… יהיו שם 10,000 נשים, שכל השנה לומדות שמירת הלשון, ואני אבוא לדבר איתם על שמירת הלשון, כשלא פתחתי את הספר "חפץ חיים"?
למזלי היו לי שלושה חודשים עד האירוע, והתחלתי ללמוד את הספר "חפץ חיים" עם "באר מים חיים". ונעשיתי האדם הכי מתאים לשכנע אנשים ללמוד "חפץ חיים"… למה? כי הסיבה שאנשים לא לומדים "חפץ חיים" כי הם מפחדים שאם הם ילמדו את הספר לא יוכלו אח"כ לדבר לשון הרע. ואני אומר, למדתי "חפץ חיים" עם "באר מים חיים", ואפשר עדיין לדבר לשון הרע….
בוודאי שגם בחור שידע את הדברים האלו, לא ישב וילמד כל הזמן באופן מידי. אולי ביום הראשון כן. אבל לפחות הוא יודע שיש משמעות למה שהוא עושה, ושבאיזשהו מקום בסוף הדרך, הוא יגיע לתכלית האמיתית. זה המפתח להכל אני חושב.
תודה רבה על הדברים החשובים, שנותנים כוח ובהירות בדרכינו הסלולה ע"י רבותינו גדולי הדור.