מחזה "מוזר" צד את עיני מיד בעלותי לרכבת. מחזק שפשוט דקר לי בעין. אני מאמין שאם הייתם שם הייתם מרותקים כמוני. מרותקים? אולי מבולבלים כמוני.
אברך חסידי היה שם שתי פאות ארוכות מסולסלות על שני צדעיו עם חליפה חסידית ארוכה וציצית צמר ארוכה מתנופפת מתחתיה. אך מתחת לציצית המצהיבה הבהיקה חולצת טריקו אדומה ועל ראשו התנוסס לתפארה כובע מצחיה בצבע דומה.
הדור שלנו בוודאי היה מאתגר את רבי לוי יצחק מברדיטשוב… התבדחתי בסוג של הומור שחור ששמור אצלי לרגעי מבוכה…
לאחר כחמשה רגעים "ההוא" חבש לראשו כובע שמש, ושוב חזר לראשו המראה החסידי האותנטי שהרגיע את גלי מוחי מפעילות בעצימות גבוהה של כמעט חמש דקות.
בתחנה הקרובה ירדתי מן הרכבת והמחזה לא הרפה ממוחי.
*
בישיבה פגשתי את שמוליק, אח… כמה כיף לנתח איתו נושאים.
סיפרתי לו את מה שראיתי, וציפיתי למשפט מחוכם.
זה בדיוק מה שהמשגיח אמר אתמול בועד, אמר שמוליק.
לצערי את הועד אתמול פספסתי.
מה הוא אמר אתמול בועד? התעניינתי.
הוא אמר שההתמודדויות שלנו תלויות מאד בתהליך שאנו עוברים בלי שימת לב. ככל שעובר הזמן אנחנו מפתחים לעצמינו 'זהות ישראלית' שמשפיעה עלינו ועל הבחירה שלנו.
"זהות ישראלית"? מאי משמע?
המשגיח לא הסביר את הדברים יותר מידי, הוא רק אמר שכחלק מהתהליך הטבעי של אזרחים במדינה כמה דורות, הם הולכים ונטמעים בתרבות המקומית, וזה מה שקורה להרבה בחורי ישיבה כאן בארץ, וזה מה שראית ברכבת בהקצנה.
אני מתחיל להבין, אמרתי, נראה לך שהוא התכוין לומר שאנחנו הולכים ונעשים הרבה יותר "ישראלים" ופחות ופחות בחורי ישיבה?
לא יודע אם עד כדי כך… אמר שמוליק.
אבל יכול להיות שזה פשוט תהליך טבעי, ומה רע בו? ובכלל מה אפשר לעשות? זאת המציאות וזהו! התעקשתי.
שמוליק שתק והרהר כדרכו.
תגיד, שאל אותי שמוליק לאחר הרהור ממושך, כאשר מדינת ישראל מנצחת בתחרות בינלאומית, האם אני כבחור שנולד כאן בארץ אמור להתרגש? משהו בלב שלי אמור לזוז?… או שזה לגמרי לא נוגע אלי…
זה מורכב, עניתי. כי מצד אחד למה בעצם זה לא נוגע אלי, הלא אני אזרח ישראלי, וזו המדינה שלי שניצחה.
ומצד שני… שמוליק לא הרפה.
מצד שני… המהמתי…
לא יודע… שאלה טובה…
תשמע, זה פשוט אסון! הכריז פתאום שמוליק. כי אם אנחנו מזוהים עם הזהות הישראלית, ואנחנו מרגישים אפילו במעט "חלק" מהתרבות כאן בארץ, הרי שהדבר יכול לרסק אותנו מבחינה רוחנית. זה לא סוד שישראל עלולים להיות "גרועים שבאומות", התרבות כאן במדינה מלוכלכת ממש…
אבל זה תהליך טבעי, התעקשתי שוב.
זה בדיוק הטרגדיה שדיבר עליה המשגיח, אמר שמוליק.
ואולי הטרגדיה הגדולה יותר, היא שפשוט אחנו לא מזהים נכון את משבר הזהות הטבעי שמתחיל לפקוד אותנו… הרהרתי בקול…
עכשיו אני מתחיל להבין את העמדה הבצורה של גדולי ישראל בהרבה תחומים. כשמזהירים אותנו מלימודי אקדמיה, מגיוס לצבא, מגישה למדיה, ועוד נושאים, לא מתכוונים רק לסיכון שמא נעבור עבירות, אלא מערבוב וטשטוש של הזהות הפנימית שלנו….
*
את שיחתנו ליוו קולות עמומים מרמקולים מרוחקים רבי עוצמה.
שוב הפגנה? שאלתי את שמוליק.
כן… הפעם זה לא קפלניסטים, הפעם זו דוקא הפגנה נגד הכפיה המשפטית..
אה… אמרתי בטון מרוצה… זה הפגנה של החברה מ"שלנו"…
שלנו?
האומנם?
