בחור ישיבה הוא מהות, אדם נעלה. לא רק אנחנו יודעים את זה, גם אלו שבחוץ מבינים את זה, בעומק לבם. הם רואים בך משהו נעלה, ומצפים ממך להנהגה נעלה. האמת היא שאתה נעלה, באמת וגם כלפי העולם. אתה צריך לחוש את זה, להרגיש את זה, ולחיות את זה יום יום.
"עמד הצנחן מול הכותל, מכל מחלקתו רק אחד", יקי שכב על מיטתו, השיר מתנגן באוזניו, ליבו מתמלא ברגש גם בפעם האלף שהוא שומע את השיר "יש אבנים עם לב אדם".
לא בחור רגיל היה יענקי, יקי בשבילכם. הוא לא שייך לצולי"ם אלו שלא יודעים צורת מקלדת. גם לא לכביכול פתוחים, שיודעים לבחור משקפיים, אבל אין להם השכלה בסיסית. בטוחים שהמדינה הוקמה בתשמ"ט אחרי פגישה של החזו"א והזה שעמד על הראש. יקי בחור משכיל, פיקח, יודע את אשר לפניו, מהאליטות.
הרבה אנשים יקי לא חיבב, למעשה, אם נסתכל על זה בפשטות, הוא לא חיבב את כולם. אפשר להבין אותו, כולם גם לא חיבבו אותו, כמים הפנים לפנים. קשה לדעת מה הביצה ומה התרנגולת (משפט שיקי אהב לומר בקביעות).
אבל כמו שכולנו יודעים, יש לא מחובבים סתם, ויש את הפרמיום, אלה שיקי ממש לא סבל. הוא לא סבל את הדל גאה, הפשוטים המתנשאים שמדברים על פירות הביאושים של הציבור החילוני. אלו שאין להם מושג בעולם, ובזים לו כאילו הם שווים משהו, אותם הוא לא סבל.
מכירים את השיחה הזו שבה בחור אומר שהחילונים נותנים לנו פחות תקציבים ממה שמגיע לנו, שמקפחים אותנו ומחזיקים עם הכסף את מגרשי הכדורגל? מכירים את הבחור אדום הפנים שצורח עליו "אידיוט-לא מבין בכלכלה-האיש השמן והאיש הרזה-קיינס-איינשטיין-פרזיטים-לפחות תגיד תודה"? אז אתם מכירים את יקי, אין לכם מה להמשיך לקרוא.
בכל מקרה, לא רק בכלכלה הבין יקי, כפיות הטובה הגורפת אל מדינת ישראל גרמה לו לחלחלה עמוקה. זה לא שהם הישיבה שאמנם מספקת אוכל, אבל בואו נאמר את האמת, היה עדיף שתפסיק עם הניסיונות הפתטיים הללו שנקראים ארוחות. זו המדינה, שמגינה עלינו מהערבים ומהשמאלנים, שמחזיקה לנו את הישיבות, שמספקת לנו את כל צרכינו, ואנחנו? יורקים לה בפרצוף. במקום לנשק את הדגל כל יום, בועטים בטובתה. הדא הוא דכתיב "בושה בושה בושה" ג"פ ישר והפוך.
נאה דורש היה יקי אך גם נאה מקיים. בשונה מבחורי הישיבות המצומצמים הידע ההיסטורי שלו היה מושלם. דגל הדיו ושער האריות, מבצע קדש ומבצע חתונה, לא היה פרט בהיסטורית מדינת ישראל שחמק מעיניו. בזמנו הפנוי נהג לשנן את שמות שרי האוצר של המדינה מאליעזר קפלן דרך לוי אשכול ועד בצלאל סמוטריץ שעדיין מכהן, וכשהיה מגיע לשמו של הקיר"ה ביבי נתניהו יצ"ו, היה נעצר כמין רגע, נושא תפילה חרישית לשלומו וממשיך הלאה.
יקי אהב מוזיקה, לא שירים חסידיים רח"ל. עדיף לשמוע מפוח עלים בין שתיים לארבע. יקי עף על שירי ארץ ישראל הטובה והישנה, פיזם את ירושלים של זהב, התרגש עם פרחים בקנה, ומחה דמעה סוררת בלו יהי (קאבר כמובן, הוא לא שומע שירת נשים).
בנושא הגיוס היה יקי חצוי. מצד אחד איך אפשר לא לשאת בנטל, למה שאחרים ימותו בשבילנו? אנחנו מגינים על המדינה, בטח. עוד רגע תגיד לי גם "בבני ברק לא ייפול". אם אנחנו מגינים על המדינה, אז די כשלנו בשמחת תורה או כפי שיקי קורא לזה "השבת השחורה". מצד שני, פעם הצבא היה מושלם, בימים העליזים של אריק וגנדי, היום יש שם חיל חינוך, קרן וקסנר, יוהל"ם, לא ממש מתאים.
יקי יכול היה להמשיך כך עד זקנה ושיבה, ואז הגיעה הרפורמה המשפטית וטרפה את הקלפים. הפגנות קפלן שרטו את נפשו העדינה. לא יכול היה לראות כבלע את הקודש.
זאת למודעי כי יקי העריך את בג"ץ, שנים הוא נהג לדבר על מבצר הידע, אנשים מורמים, שרק בבונים צפון אפריקאים וחרדים מזרח אירופאים, מסוגלים לדבר נגדם. כעת עולמו התהפך. יקי עקב בדריכות אחרי כל פיפס בנושא. קרא כל כתבה על פסיקת בג"ץ שהצליח להניח עליה יד, והיה מיואש, ממש מיואש. איך נפלו גיבורים.
יום אחד החליט יקי לעשות מעשה. זה לא הרגע לשבת בצד, ההיסטוריה תשפוט אותו בחומרה אם הוא לא יעשה מאום. הימין ארגן הפגנה, מה זה הפגנה, מהאלו של הביוקר. מלא אנשים, מגאפונים, כובעים, והכל מול מגדל השן. יקי החליט ששם הוא חייב להיות.
נטל יקי את רגליו, משקפיו, חליפתו, וצעד לאירוע. נדחף בין המונים, לבו מתרחב למראה מאות דגלי כחול לבן מתנופפים בידיהם של האנשים. הוא משך תשומת לב, חרדי בהפגנה שלא כוללת בואש, זה מחזה מעורר עניין. קבוצת אנשים התקבצה סביבו, שיגרו לעברו מחמאות אלו ואחרות, מ"כל הכבוד אחי" ועד "אין עליך אחי", כל הרפרטואר.
יקי הרגיש נפלא, ידע שבחר נכון, מאי שם הופיע ארגז תנובה זנוח ויקי נעמד עליו והחל להרצות לציבור המתגודד "איך הזקן אמר כאשר ה"תותח הקדוש" פגע באלטלנה? לא נלך למלחמת אחים! אנחנו לא רוצים מלחמת אחים, אבל לא נוכל לשתוק יותר. לא בשביל זה התכנסנו בבאזל…"
האנשים מסביב נעצו בו מבטים שכל תרנגול היה גאה בהם. "על מה אתה מדבר אחי" הפר נהג מונית בפנסיה את השתיקה. "אתה בחור ישיבה, נכון?"
-ודאי, השיב יקי בגאווה, באתי מהישיבה להצהיר שגם בני הישיבות תומכים במערכה.
"אנחנו אוהבים את התורה, אתם שלומדים תורה, שומרים על עם ישראל. תגיד משהו מהישיבה. תחזק אותנו".
הציבור הקרוב השתתק בציפייה, יקי אימץ את מוחו על הארגז, ניסה להיזכר מה הוא למד היום. הוא לא הגיע לסדר א' כי הוא התכונן להפגנה, אתמול הוא שמע פודקאסט של גדי טאוב. מה היה שלשום הוא לא זוכר. מה הוא למד לאחרונה? יקי פתח את פיו והתחיל "אליעזר קפלן, לוי אשכול…".
***
כולנו רוצים הערכה, הכרה מהאחר, יחס מכבד. הרצון הגיוני, אפילו חיובי, הביצוע לעיתים מזעזע.
בחור ישיבה הוא מהות, אדם נעלה. לא רק אנחנו יודעים את זה, גם אלו שבחוץ מבינים את זה, בעומק לבם.
הם רואים בך משהו נעלה, ומצפים ממך להנהגה נעלה. האמת היא שאתה נעלה, באמת וגם כלפי העולם.
אתה צריך לחוש את זה, להרגיש את זה, ולחיות את זה יום יום.
אתה נעלה עוד לפני שנטלת ידים בבוקר, כי קמת עם "מודה אני".
אתה נעלה כי אתה מפוקס על מסרים קדושים וטהורים.
אתה נעלה כי המושגים הפשוטים שלך, הם באמת קדושים.
קח את המעלה שלך בשתי ידים, קח ורומם את רוחך.
ואז תגלה שדברים קשים – הופכים לקלים.
ותתקדם עוד מעלה בהר ה'.תמיד י
