ברנוביץ', עירו של רבי אלחנן וסרמן הי"ד מלבד ישיבת אהל תורה של רבי אלחנן. היתה ישיבת 'תורת חסד' של חסידי סלונים שניהלה ביד רמה רבי משה מידנר זצ"ל נין ונכד לבעל 'יסוד העבודה'.
גאון גדול היה, ידיעותיו בכל מקצועות התורה בנגלה ובנסתר, וכבר הכין לדפוס אך בצוק העיתים ובפורענות שאחזה באירופה כתביו אבדו בחורבן הנורא של יהדות אירופה..
מספרים כי החביא בחדרו ארגז ובתוכו י"ד כרכים עבי כרס עם חידושיו הרבים ואסר על איש ליכנס לחדר.
רבי משה היה לומד בחברותא עם רבי אלחנן ווסרמן במסכת יבמות. ובתקופה בה התגורר בבריסק היה מבקר בקביעות אצל רבי חיים מבריסק אשר החשיב את דעתו והיה מתפלפל עמו לאמיתה של תורה.
רבי משה התבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ג לחודש מרחשוון שנת תר"צ. בהלווייתו עמד האדמו"ר רבי אברהם וינברג זצ"ל בהיכל ישיבת 'תורת חסד' בברנוביץ והצליח להוציא מפיו רק שתי מילים 'יידן וויינט' (יהודים תבכו ה"ה), אלפי המלווים געו בבכי לקול בכייתו של רבי אברהם.
בספר קובץ אליהו מובא מעשה שהיה נוהג לספר רבי משה מידנר זי"ע על שארע עם רבי מנחם מנדל מויטבסק זיע"א
כשנסע הרב מ"מ לארץ ישראל נתאכסנו כמה ימים אצל אחד.
והיה רואה רבי מנחם מנדל את בעל האכסניה מיד בקומו בשחרית מתפלל במהירות גדול ואוכל לשובע, והיה הולך לישון ושוב היה קם למאכלו לשובע כבראשונה, וכן בלילה וזה היה בסדר היום שלו הולך רובם באכילה ושתיה. והוכיח רמ"מ היאך יתנהג איש ישראלי כך לבלות כל ימיו באכילה ושתיה.
והשיבו, רבי, שכשישחטו אתכם על קידוש השם הרי אתם דקים ורזים ויהיה נחתך צווארכם בבת אחת, אבל אני אהיה עב ושמן וישחטו הרבה ויהיה נחת רוח רבה לפני בורא עולמים מחתיכת צווארי, ואמר לו הרמ"מ אם על זה דעתך באכילה ושתיה לוואי ומחלקך יהיה חלקי
עיתון מהתקופה הנזכרת המספר על פטירת רבי משה מידנער זצ"ל.
