קולמוסים רבים נשתברו בשאלה, מה תפקידה של התקשורת החרדית?

יש הסוברים שהיא נועדה לתת לקורא / מאזין החרדי הממוצע, תכנים מסוננים ומבוקרים על כל מה שקורה. בפוליטיקה, בעולם הגדול, בכלכלה ומה לא ובלבד שהתוכן יעמוד בקריטריונים של המותר והאסור בבית חרדי.

יש הסוברים שלכלי תקשורת חרדי, ישנה שליחות ומשמעות הרבה מעבר לסיפוק תכנים ראויים, והדבר אמור לבוא לידי ביטוי בהובלת מהלכים ערכיים בתחומים שונים. ועוד מגוון דעות, אותן תוכלו למצוא בפועל בכל כלי תקשורת המגדיר עצמו ככזה הפונה לציבור החרדי. כל אחד בדרכו הייחודית.

דבר אחד היה ברור, כמעט לכל העוסקים בשליחות כזו או אחרת בתקשורת החרדית – שהיא אמורה להיות חרדית. לייצג ולשקף את הלך הרוח והמתרחש במגזר החרדי. (תוך הקפדה כמובן על כבודו של החרדי כציבור וכפרט).

לצערנו בתקופה האחרונה אנחנו עדים לתופעה קשה וחמורה בה ‘הגולם קם על יוצרו’.

במקום שאנשים העובדים בתקשורת החרדית, מתפרנסים מהציבור הזה ובונים קריירה על חשבונו, יהיו אלו שמייצגים אותו או לפחות ינהגו במראית עין כזו – חלק מהם הפכו (בלי שהתכוונו), להיות מגדולי המקטרגים ולמרבה הצער חלקם מוסיפים (עם כוונה) שמן למדורת השנאה וההסתה של התקשורת הכללית. (יודגש שמרבית העיתונאים יראים ושלמים ועושים מלאכתם נאמנה כמובן והדגש הוא אמנם רק על חלק, אבל החלק הזה רעשני ופגיעתו קשה, בעיקר בכך שהוא סוחף אחריו גם את הטובים).

מקודם

אחרי 8 שנים בכולל, וודאי יש לך כבר תעודת יורה יורה, לא?

מקודם

לשתף בבהילות: התגלתה סגולה מיוחדת בפורים לזיווג הגון

מקודם

“עזרו לי לקיים את הצוואה של אמא” חני קרויזר בפוסט מרגש!

מקודם

לחתן את כולם בכבוד? איתנו זה אפשרי כל הפרטים≥≥≥

בעבר אפשר היה לדון אותם לכף זכות, שהם לא מתכוונים לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ, אלא רק מנסים להתגונן ולגונן על הציבור החרדי ועל כל מיני סיפורים שדולפים החוצה.

זה נכון אולי לגבי חלק מהם.

רוב המקטרגים הפכו וחברו למקהלה אחת שרוקדת את מה שכונה בימי מושקה והפריץ – ריקודי ‘מה יפית’…

אותם עיתונאים כבר מזמן לא מחוברים באמת לקהילה החרדית ממנה גדלו.

הם חיים בקבוצות וירטואליות אליהם מחוברים אנשי תקשורת, יחצנים, ידוענים והוגי דעות וכד’ מהמגזר הכללי וכל המעשים שלהם נעשים כל העת תוך בחינה ובדיקה מצידם, האם הם יזכו למחיאות כפים (לייקים בלע”ז) ועידוד מצד החברים החילוניים שלהם בקבוצות.

כל משפט שהם כותבים או אומרים, נמדד אצלם באופי ואופן התגובות שיקבלו מהחברים החדשים שלהם, אנשי התקשורת הכללית, נציגי ציבור חילוניים וכד’.
כבר אין להם דעה עצמית.

הציבור החרדי, שצורך את החדשות שלהם והעדכונים שלהם, הפך בעיניהם כבר מזמן לאמצעי וכלי לרכב עליו ולדהור קדימה בדרך ל”הכרה וגושפנקא” ומחיאות כפים מצד אנשים שאין כל קשר בינם למגזר.

גם בעבר היו עיתונאים חרדיים שהיו בקשר עם עיתונאים וידוענים מהמגזר הכללי, מתוך ניסיון לייצר הסברה, להקטין להבות ולמתן את ההסתה. אבל איפה הם ואיפה התקשורתנים של דורנו.

חשוב להם מה יגיד עליהם איש התקשורת ההוא והיכן יציינו אותם לשבח בכלי התקשורת האחר. הם חיים בבועה דמיונית ומרגישים שהם הם מייצגי הציבור החרדי.

ומילא אם היו מייצגים נאמנה… במקום זה, הם ממלאים פיהם בביקורת עצמית ורק נותנים עוד חומרי בעירה למדורת השנאה.

נכון, יש לנו מה לשפר כמגזר. יש דברים שלא נעימים ואי אפשר להסביר אותם.

אבל מי שמך ומי מינה אותך לדובר, ידידי העיתונאי החרדי?

אתה מקבל משכורת מכלי תקשורת חרדי (עיתון/רדיו/אתר וכד’), כי אתה אמור לשדר או לכתוב ולפרסם לציבור החרדי.

אתה לא מסוגל – אל תגן עליו ברגע האמת. שב בשקט.

אבל מי מינה אותך להפוך להיות הקטגור של המגזר החרדי?

אתה מתבייש מאירועים שקורים במגזר? חושב שצריך לנהוג אחרת?

תנסה בחכמה וברגישות דרך כלי התקשורת בו אתה עובד, להשפיע ולהוביל שיח מכובד ומכבד עם אנשי ציבור שפויים מתוך המחנה, כפי שעושים נאמנה טובי אנשי וכלי התקשורת שלנו.

אבל מכאן ועד להצטרף למקהלת העיתונאים הכללית שרואה רק רע במגזר החרדי… הדרך רחוקה ומסוכנת.

אנחנו לא אשמים שהתקשורת הכללית שונאת אותנו.

אנחנו לא דורכים על גוויות נפטרי הקורונה כשאנחנו כלואים בבתים הצפופים, בבידוד ובסגר, והנגיף מתפשט ומדבק לא תמיד עם קשר למה שנעשה או לא נעשה.

אנחנו לא אשמים שהתקשורת החילונית מחפשת אותנו ומממנת כתבים מיוחדים שיחפשו כל חולי וכל פשע אצלנו.

אנחנו לא אשמים שהציבור החרדי גדל ב”ה לתפארת ומתרחב לנגד עיניהם הכלות והמקנאות של אישי ציבור ותקשורת חילוניים שמנסים לעשות הכל להצר את צעדינו.

אנחנו לא אשמים ואנחנו לא צריכים לתת דו”ח לאף איש תקשורת חילוני על התנהגות כזו או אחרת ראויה יותר או פחות בציבור שלנו.

את הבעיות שיש לנו, נפתור בעצמנו בתוכנו.

די להזלת הריר מכל מחמאה מדומה שאתה מקבל מאיש תקשורת חילוני. הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה. קונה אותך בדמיונות ואתה הופך להיות שפוט שלו.

ואם זכית לסיור אתו בליל שישי ברחובות בני ברק ואח”כ לקנח אתו בצלחת טשלונט כשסביבכם עדת בחורי ישיבה נלהבים – אזי איבדנו אותך לגמרי ומהיום צריך להיזהר מכל משפט שיוצא ממך.

לא שמענו שמישהו דרש אי פעם מאיש תקשורת חילוני לפתוח את הדיווחים שלו בהתנצלות על מעשה פשע כזה או אחר, שבוצע ע”י גורם כזה או אחר, רק בגלל שגם הוא חילוני כמוהו. לא שמענו איש תקשורת חילוני שאומר שהוא מתבייש להיות חילוני בגלל מקרה כזה או אחר במחנהו.

לא יעזור לאף אחד ואיש עוד לא הצליח להתמודד עם “בידוע הלכה עשו שונא ליעקב”.

היום הם יתקפו אותנו על אי שמירת תקנות הקורונה, אתמול הם תקפו על חוק החמץ וחוק הגיור והגיס ומה לא ומחר הם כבר ימצאו על מה לתקוף אותנו.

ומה יהיה עם חילול ה’? אתה לא רוצה שיהיו מסבירנים שינסו להוריד את גובה הלהבות?

אני רוצה וצריך ויש דרכים לעשות את זה ויש מי שעושים את זה מצוין ב”ה. (יצא לי לא פעם להיות שותף לשיחות ענייניות ומפגשים עם גורמים שונים שמבקשים לדעת, לשמוע ולהכיר את המגזר. אבל אף פעם לא בשידורים וראיונות, כי זה לא אפקטיבי).

אבל מה לעשות שבתקשורת הם לא רוצים לשמוע הסברים, הם לא רוצים לנסות להבין. חילוני שרוצה – צופה בהידברות או מחפש ומוצא דרכים, שם ימצא את כל ההסברים או יבין שלחלק אין הסברים וזה לא קשור לדת…
תשאירו את ההסברה לאנשי המקצוע מארגוני הקירוב, שרובם בדעה שאין כיום טעם להשתתף בפסטיבל המדומה בתקשורת הכללית, כי ממילא לא יתנו לומר את מה שאתה חושב. (כפי שהסביר זאת השבוע בשידור בטוב טעם, ידידי הרב מרדכי נויגרשל).

ואולי, במחשבה נוספת, אולי בעצם אנחנו כן אשמים.

אנחנו אשמים שאנחנו שומעים כבר תקופה ארוכה את ההסתה וההכפשה של חלקים ממי שמוגדרים עיתונאים חרדים, ואנחנו ממשיכים לצרוך אותם ואת דבריהם.

אולי אם במקום רק להתפוצץ ולהתעצבן כל פעם מחדש – היה קם גל מחאה מתוך הציבור מול אותם אנשי תקשורת חרדים – בדרישה שעיתונאי שמבזה את הציבור החרדי אין מקומו שם, אולי, אולי הם יתחילו להתעשת ולהבין שעם כל הכבוד להם ולקריירה שהם מנסים לבנות על חשבוננו – יש גבול להפקרות ומי שמתבייש בנו, שיתבייש עד הסוף ויחפש כלי תקשורת אחר וציבור אחרי להתפרנס ממנו. כזה שהוא לא מתבייש בו…

אנחנו גאים להיות חרדים. כן חרדים בדיוק כמו שהציבור החרדי על כל מעלותיו (וחסרונותיו) נראה.

בתפילה לבורא עולם שלא תצא תקלה תחת ידינו.

הכותב הינו מנכ”ל קבוצת קול חי – קול חי מיוזיק | המאמר התפרסם בעיתון ‘בקהילה’