שלום וברכה מורי ורבותי!
אחד מנכדיו המובחרים של הבבא סאלי, רבנו ישראל אבוחצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה, מספר את אחד מהסיפורים הלא כל כך ידועים על סבו.
הוא מספר שהבבא סאלי היה ישן בחורף ללא שמיכה, ואילו בקיץ היה ישן דווקא עם שמיכה.
וכאשר שאלו אותו מה ההיגיון לישון בחורף ללא שמיכה, ובקיץ עם שמיכה, הוא אמר: "היא הנותנת. בחורף אני רוצה לקום מוקדם ולכן אני ישן ללא שמיכה, אני רוצה שיהיה לי קר, בזכות זה אוכל לקום מוקדם יותר.
"לעומת זאת, בקיץ, אני רוצה לסבול מהחום כי אני רוצה לקום. השינה בשבילי היא עונש, ככל שאוכל להפוך אותה לקצרה יותר, כך ייטב לי".
באותה מידה, כידוע, הבבא סאלי היה מתענה המון, אפילו תעניות הפסקה,
אבל תמיד דאג הבבא סאלי לכך שכל מי שסמוך לשולחנו וכל מי שמגיע לבקרו, יזכה בסעודה דשנה.
למה?
אומר לך הבבא סאלי: "המצוות שלי והמחויבויות שלי ישארו ביני לבין קוני. ממך אני מבקש להתענג על בשר, דגים ויין".
מה זאת אומרת?
אומר לך הבבא סאלי את מה שמלמדים אותנו גדולי ישראל בכל הדורות –
הגשמיות של החבר שלך, זו הרוחניות שלך!
כאשר אתה מוזג כוס פטל לחבר שלך, בשבילו זו כוס של גשמיות, אבל בשבילך זו כוס של רוחניות.
כי אם אתה זכית וקיימת מעשה חסד, הוא בעצם לא שותה סתם מים עם קצת סוכר, הוא שותה רוחניות שככל שהוא מרווה את צמאונו, כך אתה הולך ומרווה את הרוחניות שלך, מרווה את הנפש והנשמה שלך.
כל האנשים שסביבנו, גם אם הם עצלנים קצת יותר, גם אם הם דורשים קצת יותר, וגם אם הם צריכים משהו מעבר לכוס מים, גם אם הם זקוקים קצת לכסף, קצת לזמן, והרבה מאוד ליחס, אנחנו אמורים להבין, אותו יחס גשמי שבשבילם הוא גשמיות, בשבילנו הוא רוחניות מזוקקת.
ככל שנעניק אותה יותר, כך נרווה את נפשנו ונשמתנו הרבה יותר.
ברוכים תהיו!
