שלום וברכה מורי ורבותי!
"באחד באדר משמיעין על השקלים" (שקלים פ"א מ"א).
המדובר הוא על הימים הללו, ובימינו נוהגים לתרום 'זכר למחצית השקל'.
בכמה מדובר?
על פי פסק מרן הראשון לציון, בימינו על פי מחירה של אונקיית כסף. המדובר הוא בסך של עשרים ושישה שקלים לנפש, כאשר ברור לכולנו ש"כל המוסיף הרי זה משובח", "כל המוסיף – מוסיפין לו מן השמים".
להיכן אנחנו ממענים את התרומה הזו?
אנחנו מחפשים את המקום שמתקרב הכי הרבה לבית המקדש.
מחפשים את המקומות שבהם יש לימוד תורה, יש חסד, יש אהבה ואחווה אמיתיים, ומשקיעים במקומות הללו.
כאשר ירמיה הנביא כעס על עם ישראל, הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא בקשה מאוד קשה: "הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים" (בב"ק ט"ז ע"ב) – דהיינו, כאשר הם רוצים לתת צדקה, אל תביא להם לזכות במצווה הזו, תן להם להיכשל באנשים שאינם מהוגנים בכדי שלא יקבלו עליהם שכר.
מכאן אנחנו למדים שהאחריות מוטלת על כתפינו.
לא שייך לומר: "ראיתי פרצוף מסכן והענקתי לו צדקה ובוודאי יש לי מצווה", ממש לא!
כי אם הפרצוף המסכן הזה הוא פרצופו של רמאי, אין לך על כך שכר!
אתה אמור למצוא את המקומות הנכונים, למצוא את המקומות האמיתיים, למצוא את המקומות בהן הצדקה מגיעה ליעדה ובהם לתמוך בכל כחך ואפילו קצת מעבר לכך.
"וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב).
הצדקה הזו בעזרת ה' תציל את כל עם ישראל מהמוות האיום והנורא של הקורונה הזו, שנצא ממנה מתוך נחת, שלווה ובריאות, שמחים, דשנים ורעננים לעבודתו יתברך.
וכן יהי רצון ונאמר אמן.
ברוכים תהיו!
