שלום וברכה מורי ורבותי!
ישנו ספיח נוסף מפורים שאנחנו צריכים לקחת איתנו לכל השנה כולה.
הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לשמוח בפורים, להודות ולהלל.
אבל מהיכן הגיע הציווי של "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט, כב)?
שב ותשמח לבד. מה הקשר בין השמחה שלך לבין האחרים?
התשובה היא, לעולם לא ניתן להגיע לשמחה שלימה אם אתה לא מעניק מאותה שמחה גם לאחרים.
לעולם לא ניתן להגיע, לפרוץ את גבולות השגרה, מבלי להפוך גם את האחרים למאושרים, שיוכלו גם הם לפרוץ את גבולות השגרה שלהם.
ושימו לב טוב!
לא מדובר במתנות לאביונים רק לאותו אחד שאין לו מה לאכול. אלא גם לחבר שלך, שיש לו מה לאכול והוא לא אביון – ואולי הוא אפילו עשיר יותר ממך – אבל חסר לו את היחס, חסר לו את החום ואת האהבה הזו.
יעשה לו טוב לראות שהשכן שלו, או החבר שלו, או בן המשפחה הרחוק שלו – חשב עליו והעניק לו.
הרי ברור שאין מצווה לשלוח משלוח מנות לאדם שבועט וכועס על משלוח המנות הזה, כי על ידי זה אתה מעורר סתם ריב ומדנים, ואולי אפילו יש בזה עבירה.
למי שולחים משלוח מנות?
לאדם שזה יעשה לו טוב על הלב.
אבל למה זה יעשה לו טוב על הלב? הרי הוא לא אביון.
למה אנחנו צריכים להעניק לחבר משלוח מנות?
מה התשובה?
אין אדם שהוא לא אביון ביחס לדבר טוב – ליחס טוב, לאהבה, למשהו חם שאתה יכול להרעיף עליו.
ואם אתה רוצה להיות שמח ומאושר באמת, קח את זה איתך לכל השנה כולה.
להעניק מהטוב שלך לאחרים ולהפוך גם אותם, ובראש ובראשונה אותך למאושר לא פחות.
ברוכים תהיו!
