היום אני רוצה לפנות, בפחד, בחלחלה, בחשש ובהרבה מאוד אהבת ישראל,
לאותם אנשים שמנסים לקחת את החוק לידיהם,
או ליתר דיוק, לקחת את הדין לידיהם, ולפגוע בערבים חפים או לא חפים מפשע.
שימו לב טוב!
כאשר גוי או מרצח או מחבל, פוגע ביהודי,
אנחנו אומרים לו: "כל כך חבל, גם אם הורדת שערה אחת משערות ראשו ארצה, אתה הולך לפגוע בכל האחים שלך, כי הצבא שלנו יחזיר להם, ואנחנו נטפל בהם, וה' הוא 'א-ל נקמות' (תהלים צד, א)",
"ואוי אוי אוי מה יקרה לכם!".
מה קורה ליהודי שפוגע, שלא כדין, שלא כצדק או שלא בהגיון של מאה אחוז נכון, בבן עם אחר?
מעבר לעוולה שיכולה להיות כאן, כי פגעת סתם באדם חף מפשע,
מעבר לזה,
אתה יודע שכאשר בית דין פוסקים משהו, גם אם הם טועים, יש להם גיבוי,
כי "אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט" (תהלים פב, א).
ה' נמצא שם ואומר להם: "גם אם טעיתם, אני כאן מגבה אתכם, ואני מוביל את הטעות הזו".
כלומר, "אני הובלתי אתכם לטעות, כי התוצאה אמורה למצוא חן בעיני, ואני אחראי שהיא תהיה התוצאה הטובה ביותר".
באותה מידה, כאשר צבא הגנה לישראל יושבים יחד, ממפקדים ועד מומחים, ומקבלים החלטה,
הם עושים את המקסימום שבכחם מול כל העדויות ומול כל התרשימים שנמצאים בפניהם.
וגם אם הם טועים, הם אומרים: "עשינו כמיטב יכולתנו, יותר מזה לא נדרש מאיתנו".
"גם אם קרתה פה תקלה, לקחנו אותה בחשבון, אבל זו לא אשמתנו".
אבל כאשר אתה, כאדם פרטי,
או אתם, כקבוצה עירונית,
לוקחים את הדין לידיים,
אין לכם אפילו את הנתונים הנכונים,
אתם לא יודעים אפילו במי אתם פוגעים,
ואתם לא יודעים מה המשמעות שיכולה לצאת מזה.
הדם של האחר, שחס ושלום, יפגע בגללכם, בראשכם.
זו סכנה! זה אחד מהדברים החמורים ביותר בעולם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים,
וזו שפיכות דמים!
ואנחנו צריכים להיזהר ולהישמר מכך.
עם כל הפחד, עם כל הכאב, עם כל הצער ועם כל החלחלה,
שומרים את הכל בצד, נשארים שפוים,
ונותנים לראשי ישראל, לגדולי לישראל ולמוסמכים על ידם, לנהל את העניינים ואת הדין.
בתקווה רבה שהועלנו, ולו אפילו שטיפת דם אחת פחות תשפך, והיה זה שכרנו.
ברוכים תהיו!
