נטל שכר הדירה על העניים בישראל הוא מהגבוהים ביותר ב-OECD, כך לפי דו"ח מקיף בנושא דיור שפרסם הארגון בשבוע שעבר. עוד לפי הדו"ח ישראל ממוקמת בתחתית טבלת הפיקוח על שכר הדירה.
לפי הדו"ח שפורסם באתר 'דבר', קצב גידול שכר הדירה הממוצע בישראל עלה ב-20 השנים האחרונות בכ-10%, לא חריג ביחס ל-OECD. מחירי השכירות ביחס למשכורות של העשירונים חושפים שמעל למחצית השוכרים הנמצאים בחמישון התחתון של ההכנסה מוציאים מעל 40% מההכנסות שלהם על שכירות. יחד עם צ'ילה וניו זילנד, ישראל נמצאת בראש הטבלה שבודקת את נטל שכר הדירה בקרב החמישיון התחתון ב-30 מדינות החברות בOECD.
נתון מדאיג נוסף הוא שהפיקוח על שכירות בישראל הוא בתחתית מדינות ה-OECD. במדד מדרג את חומרת פיקוח המדינה על ידי מתן ציון מ-0 (חוסר פיקוח מוחלט) ל-1 (פיקוח מלא) ישראל מדורגת בציון הזעיר של 0.025 בלבד, הרחק מאחורי כל שאר המדינות. משמעות הדבר היא כי המחירים, רמת תחזוקת הבתים, והיחסים בין השוכרים למשכירים נתונים כמעט לחלוטין בידי השוק ומשאירים את השוכרים המוחלשים ביותר כמעט ללא הגנה.
בדו"ח האחרון שלו, מדווח דוד טברסקי, 'דבר', מבקר המדינה העביר ביקורת חמורה על חוסר אחריותה של המדינה לדיור הציבורי. משנת ה-2014 נרשמה ירידה של 7,000 בכמות הדירות הזמינות, גם אחרי רכישה של 2,600 דירות חדשות. בסוף 2019 היו רשומים 3,700 ממתינים לדירה. זמן ממוצע לקבלת דירה עומד על כשנתיים וחצי.
