בשנות השמונים והתשעים וקצת לאחר מכן, כוחה של 'העדה החרדית' המייצגת את הפלגים הקנאים בירושלים, היה גדול מאוד, וכמעט בלעדי בעיר, שאף גבר (מעשית בשטח) על מועצות גדולי וחכמי התורה ובטח על הרבנות הראשית (הציונית שלא מקובלת על הציבור החרדי).
בוודאי בשנים בהן כיהן גאב"ד העדה (שהוא בעצם ראש העדה, מקביל לנשיא המועצת חכמי התורה או גדולי התורה במפלגות החרדיות) הרב יעקב יצחק ויס זצוק"ל מחבר הספרים (שו"ת) מנחת יצחק, ספרים שהתקבלו בכל העולם התורני, הרב ויס היה אומנם ליטאי, אך מהפלג הירושלמי הקנאי, כך בזמן הגאב"ד ר' משה אריה פריינד שהיה חסיד סאטמר.
באותן שנים כוחה של העדה החרדית בירושלים היתה אבסולוטית ואף השפיעה על הציבוריות הישראלית בכלל, בכל קונפליקט שהיה בין היהדות החרדית לבין המדינה, כמו חפירת קברים, ניתוחי מתים, חילולי שבת וכו' מי שנתן את המילה, ומי שהתחשבו בדעותיו, היתה העדה החרדית, וכשהיא החליטה לצאת להפגנות הן היו קשות וסוערות עד לכניעה או להסכם עם המדינה.
אלא שבשני העשורים האחרונים משהו השתנה, כאן נסביר כי בעדה החרדית יש שני תפקידים בכירים, גאב"ד העדה, שהוא בעצם כאמור ראש העדה החרדית, והתפקיד השני בחשיבותו הוא ראב"ד העדה, כעין סגנו של הגאב"ד, בשנים עברו מי ששימש כראב"ד, היה הרב ישראל יעקב פישר (פוסק ליטאי ירושלמי) שדעותיו היו קנאיות ולכן תמיד יישר קו עם הגאב"ד דאז, מה שלא גרם למחנאות.
בשנים האחרונות מי שמשמש כראב"ד העדה, הוא הגאון הגדול ר' משה שטרנבוך, ליטאי בוגר ישיבת חברון (מחבר הספרים מועדים וזמנים) דעותיו של הרב שטרנבוך בוודאי בדלניות וקנאיות כשיטת העדה החרדית, אך דרכו הרבה פחות רדיקלית וקיצונית, בטח ובטח בכל מה שנוגע להפגנות ומאבקים מול רשויות המדינה.
מנגד יש את הגאב"ד העדה, הגר"יט ויס, שדעותיו הרבה יותר קיצוניות ורדיקליות בעיקר בכל הנוגע למאבקים ולאי פשרות על קודשי ישראל.
החלוקה ההשקפתית כאמור בשנים האחרונות בין הגאב"ד לראב"ד גרמו למחנאות ברורה בתוך העדה החרדית, עד כדי איום לריסוקה, מה שהוריד הרבה הרבה מכוחה הציבורי בירושלים, החסידיות המוסדות הנמנות על העדה החרדית, תפסו צד של הראב"ד, שכאמור צד הרבה פחות קנאי ופחות מאבקים והפגנות על נושאים דתיים, בין החסידויות האלה יש את תולדות אהרון (רבאהרלך) דושינסקיא, ונראה שגם חלק נכבד מחסידות תולדות אברהם יצחק.
מנגד הפלגים היותר קנאים, כמו קהל יראים, קרלין ירושלים, ויז'ניץ נדחים, ועוד ראשי קהילות קנאיות הנמנות על העדה, כך גם חלקים מהנטורי קרתא ומהפרושים בירושלים, תפסו צד של הגאב"ד, שהוא כאמור קנאי.
המחנאות הנ"ל גרמה להרבה מאבקים קשים בין המחנות חלקם מכוערים יותר חלקם פחות, מה שכאמור פגע קשות בכוחה הציבורי של העדה.
ספינת הדגל של אותם מאבקים, היתה מה שמכונה פרשת גולובנצ'יץ בעיר בית שמש, שם הוכשר שטח לבניה על ידי יזמים חרדים, בעבור אנשי העדה החרדית בעיר, במתחם התגלו קברים, מה שהוביל את מחנה הגאב"ד להתנגד בכל תוקף לבניה במקום, ואף יצאו להפגנות סוערות במשך שנים, נגד הבניה במקום, מאידך מחנה הראב"ד, על פי פסקו של הראב"ד, טענו כי מותר לבנות באותו מתחם ולהעביר מהמקום את הקברים, היה זה מאבק קשה ביותר בין המחנות, כך בעוד ובעוד מאבקים נוספים בנושאי דת היוו מחלוקת קשה בין המחנות.
המאבק בין מחנה הגאב"ד לראב"ד, התמזג עם המחנות המוכרות בסאטמר (החסידות הכי משפיעה ושלטת על העדה החרדית, וגם הכי עשירה כך שמשפיעה על הכספים שם) מחנה האדמו"ר ר' אהרן טייטלבוים, שנתפס כיותר פרגמטי ופחות קיצוני, ואז מימלא צידדו שם במחנה הראב"ד, ומחנה האדמו"ר ר' זלמן לייב, שנתפס כיותר קנאי וקיצוני ומימלא צידדו שם במחנה הגאב"ד.
כאמור, המחלוקות והמחנאות פגעו קשות בכוחה של העדה החרדית, וכעת כשקרה אירוע שפגיעה בגאב"ד על ידי הציונים בעצם, זה אירוע שאיחד את כלל המחנות מול כביכול 'אויב' משותף. אנשי העדה (בעיקר מהפלג היותר קנאי) נצלו הזדמנות זאת לאחד את השורות ובכך להחזיר את כוחה של העדה החרדית.
ניצול ההזדמנות היה באופן עריכת עצרת ענק לכבודו של הגאב"ד, כשבעצרת ישתתפו באופן חריג אדמורי החסידות (שכאמור מצדדים בד"כ בראב"ד) ואף יקראו גם באופן חריג לבחורים הרווקים להשתתף באותה עצרת, בנוסף שורת הנואמים כוללים רבנים שלא מבשרה של העדה החרדית, מה שעשוי עוד יותר לעלות את כוחה, כמו ראש ישיבת פורת יוסף הרב משה צדקה (ספרדי) וכמו המשפיע הפופולרי ר' מיילך בידרמן, שאומנם הוא לא משתתף בבחירות כשיטת העדה החרדית, אך לא ממש נמנה על העדה, במקור משתייך לחסידות לעלוב, והוא מבאי ביתו של מרן ר' חיים קניבסקי. עוד ינאם בעצרת, ר' דוד פיינשטיין שהוא בכלל נמנה על אנשי דגל התורה, בנוסף ישתתף בעצרת האדמו"ר רחמסטריווקא, שהוא כוח עולה במגזר החסידי, והחידוש הוא, שהאיש החזק של האדמו"ר הוא אחד האנשים שעומדים אחר הבניה בגולובנצ'יץ שכאמור על פי פסיקת הראב"ד.
מדיוק. כל מילה.
רק מי זה קרלין ירושלים?
אין מושג כזה!
יש פיסק קרלין. קהל חסידים.
וקרלין סטולין שרחוק מלהיות שייכים לאותם קבוצןת קיצוניות
נא לדייק.
איזו פוליטיקה פנימית תככנית ומתוסבכת אולי תצאו בסדרה על כל הפלגים והפוליטיקות שם
כמו שיצאתם לפני כמה זמן על כל ההפגנות ומאבקי השבת
יאללה לכו על זה
שום דבר לא יחזיר אותם לימים עברו. הם חלק שולי בציבור החרדי ושום עצרת כזו או אחרת לא יעזור להם. ההוכחה לכך, בעיצומו של העצרת קמו חלק מרבניהם ועזבו כי הרב פישר הטיח בהם את האמת בפרצופם. לא יעזור להם שום דבר, אפילו שימשיכו לשלם לאדון יאיר לוי שידברר אותם כאן באתר המחדש.
רבי דוד פיינשטיין לא קשור לדגל התורה בשום צד זה אח שלו רבי חיים, נא לעשות שיעורי בית בטרם כותבים שטויות בכמויות
חבל על הבורות של הכותב בדברים בסיסיים שכל עדה'ניק יודע ובקי בהם
המנחת יצחק לא היה פוסק ליטאי הוא היה חסידי הונגרי/גליציאי (מקורב לחצר בעלזא במקור)
אין חסידות כזאת קרלין ירושלים בתוך פלגי העדה
עיקר הפלגנות התחיל בסיפור גולובנציץ וכתוצאה מכך ולא הפוך
אף אחד לא חושב ולא מאמין שעצרת כזה או אחרת גם אם יתאחדו בה כל הפלגים שיחזיר את כוחה האבוד של העדה שעבר מן העולם לבלי שוב עוד
מומלץ לעשות שיעורי בית לפני שמפרסמים כתבה