מנקודת מבטי מעומדי על הבמה בנסיוני לנתב את מעגל הרוקדים, ולעיתים אף תוך כדי כניסת ראשיב'ה חשוב בשירת 'ימים' נלהבת, מגיעות הקריאות החוזרות ונישנות להקדשת שיר מיוחד לכלה ולשושבינותיה… לאחר אינספור דחיות והחלפת סימני ידים ורמזים ש'אין זה מתאים כעת' סוף סוף עוצרים לרגע וכשהאות ניתן מתחיל הריקוד המיוחל…
לרוב השיר שיושמע יהיה קצבי ובסגנון טכנו המונגש לריקוד ולתנועות הידים.
ומכאן לעזרת הגברים ובעצם אלינו הזמרים והיוצרים, בעבר לא עלה בדעתו של המלחין לייעד את השיר לריקוד המחיצות אלא המוזיקה היתה רוחבית וכללית יותר. שיר קצבי ושמח יועד לרחבת הריקודים או לחילופין בלדה מרגשת לקומזיץ או שעת רעווא דרעוין.
אך היום לא עוד, ככל שהתווספו ז'אנרים וסגנונות מוזיקאליים שונים כך ההגדרות נעשו דקות ומדוייקות יותר.
בתוכם ניתן למצוא את 'שירי ההשמעות' ברדיו, אשר אינם מכוונים לא לרחבת הריקודים ולא לשירה בדביקות אלא כמשהו 'נעים' הנכנס אלינו לאוזן. אך לא העת להאריך על תופעה זו…
בכובעי השני כמלחין מקבל אני לא אחת פניות מזמרים שמבקשים לכוון דווקא למשבצת זו של ריקוד המחיצות.
לכאורה אין פסול בדבר, להיפך- ז'אנר זה יכול לעיתים לתת מקפצה לזמר שלא היה מתבלט בקולו המיוחד או בשירה סוחפת ונדירה ולמקם את השיר בראש רשימת השירים המבוקשים ביותר מכיוון עזרת הנשים.
אך דא עקא מכיוון שמדובר בשיר שכוון מראש לייעוד ולזמן מסויים, אין לשיר במה נרחבת להתבטא בו. לעיתים כיוון שנשזרו בשיר טקסטים שלא מן המקורות וממילא פחות יבוצעו על הבמה בחתונה, ולעיתים בגלל אופי המקצב שלהם שפחות מונגש לביצוע על הבמה (כדוגמת עברי אנכי).
כמובן שבתוך ז'אנר זה יש את השירים שהגיעו למיינסטרים כדוגמת "בר אילעי" שהפך ללהיט היסטרי אף בתוך רחבת הריקודים שבעזרת הגברים, וכבר הביא איתו גימיק מיוחד בו מארגנים הבחורים מבעוד מועד סט הדסים מהודר במראהו ובגודלו ורוקדים איתו בהתלהבות למול החתן ושושביניו…
ומ'הדס' שהיה נוטל בר עילאי ומרקד ל'הדס' של זמן שמחתינו נשמח ונרקוד ונקיים בהידור את מצוות "ושמחת בחגיך" כל אחד במוזיקה שנוגעת בו, העיקר שתוביל אותו לשמחה.
חג שמח!
