שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
ושימו לב טוב!
ישנם בחורים שלפני החתונה נפגשים עם נערות ומסתפקים האם לשאת אותן לנשים או לא.
ואז מצד אחד נראה לו שכן, מצד שני נראה לו שלא.
בוקר אחד הוא קם עם תחושה טובה, ובוקר אחר עם תחושה ארורה שאומרת לו: "זו לא רעייתך!".
שם זה לפני החתונה.
במקרים קשים, זה גם מלווה את הגבר לאחר החתונה. הוא מתחיל להסתבך ואומר: "לא זו האשה שרציתי!".
זה נכון בדרך כלל לגבי גבר, ובפעמים נדירות, זה נכון גם לגבי אשה.
מהיכן זה נובע? מה מקור חיבוטי הנפש הללו?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
לכל אדם יש את החיים האמיתיים, השלווים והשקטים בהם הוא יודע מה טוב בשבילו ומה רע. שם, כאשר הוא נפגש עם מישהי ודן איתה על חיי הנישואין, הוא יודע לשמוע האם היא האשה האידאלית והאמא המדהימה והטובה ביותר לילדיו.
לעומת זאת, ישנם את הדמיונות, או מה שנקרא היום בלשון העם "פנטזיות".
משהו "שחשבתי", "ששמעתי" או חס ושלום "שראיתי" בצורה שאינה מבוקרת, ואני אומר לעצמי: "אולי יש סיכוי שהמשהו הזה יכנס אלי לבית".
שימו לב טוב מורי ורבותי!
דמיונות ופנטזיה מלווים את האדם המפנטז מתחילת חייו ועד יום מותו.
זה אומר, שכאשר הוא מתחתן עם אותו דמיון או פנטזיה, הוא ממשיך לדמיין ולפנטז על דברים אחרים.
כי אם הרגלת את עצמך לא לחיות כאן בבית את החיים האמיתיים שלך, אלא לראות דברים חיצוניים ולא הגיוניים, תמיד תחפש את הלא הגיוני.
"מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (משלי ט, יז), ברגע שהוא הפך להיות בעלך והיא הפכה להיות אשתך, הם כבר לא הדבר ההוא שדמיינת ורצית, כי הוא כבר נהיה חלק מהתהליך וחלק מהחיים.
חיבוטי הנפש הם בעצם החיבוטים שבין "החיים" לבין "הפנטזיה".
החיבוט האמיתי הוא בין החיים האמיתיים והשלווים והשקטים, לבין הדמיונות של המשהו שלא קיים בעולם.
כי אותו דמיון מלווה את המדומיין עד למותו, ותמיד הוא רק רודף ומחפש.
וזה מה שאמרו רבותינו בעלי המוסר (אגרת הגר"א למשפחתו בד"ה וידוע):
"עולם התאוות משול למים מלוחים, שככל ששותים ממנו יותר, כך נהיים צמאים הרבה הרבה יותר".
מורידים את "עולם הדמיונות והפנטזיה" מחיינו, משאירים את החיים האמיתיים והשקטים, וזוכים לשלום בית גם לפני החתונה, ובעיקר לאחר החתונה. מתוך נחת, שלווה, שמחה, אהבה ואחווה שלום ורעות.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
