פעם אחת בא לפני רבי יצקח פרידמן אדם אחד, וסיפר לו את צרותיו המרובים, ומרוב מרירות וצער התבטא כך: מאחר ואיני רואה שום תקוה וציפיה למכאוביי, נראה לי שמביום מן הימים אשים קץ לנפשי". האדמו"ר הזדעזע מהדברים ואמר לו: "המבין אתה את חומרת הדברים אשר אתה סח?" ומיד קם האדמו"ר ממקומו, ניגש אל הארון, הוציא משם סכום כסף גדול ונתן אותו לאיש. אמר לו האדמו"ר: "הגד לי האמת, האם צפית לכך בבואך לכאן?" האיש עומד נדהם מהנתינה ומהשאלה, אך האדמו"ר חוזר על שאלתו, ענה בפה רפה. וודאי שלא ציפיתי לכך ענה האדם, ובפרט לא ציפיתי לסכום כסף גדול כזה. אמר לו האדמו"ר: "למוד נא מזה דכמו שהגיעך עתה דבר שלא ציפית, כן יעזרך ה' בישועה בכל עניניך אף מבלי שתדע לאין ומאין תפצה ותבוא עזרתך."
היה אדם אחד שהיה לו משפט, והוא ברח משם, ושאל את רבי יצחק מה לעשות, והשיב לו שיחזור לאותה עיר שהיה אמור להיות בה המשפט, ממש ליד הבית משפט. ואמר האדם לרבי, שאלתי לעורך דין ואמר לי אם ח"ו אקבל רק חמש שנים בכלא זה יהיה מוצלח. אמר לי, הלא אתה שואל אותי לא? והאדם עשה כהוראת הרבי זצ"ל ונעשה חופשי בדרך נס.
פעם אמר האדמו"ר מבויאן זי"ע שיש ראייה מהתורה לזה שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה, מהפסוק: "אלהים חשבה לטובה למען עשה".
פעם אמר האדמו"ר מבויאן זצ"ל על מה שכתוב בפסחים (ק"א ע"א) "אין קידוש אלא במקום סעודה", שאין אדם זוכה לבוא ולהתקדש ברום המעלה אלא אם מקדש עצמו במקום סעודה – בשעת אכילתו.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן!
