שלום וברכה מורי ורבותי!
והנה שוב פעם שאלה שלכם מורי ורבותי!
יש לי מטלות רבות, חלקם בעקבות דברים טובים שאני עובר, אבל כבר נמאס לי! אני מרגיש טובע בים של מטלות, אני כבר לא יכול להתאמץ כל כך, לרדוף כל כך. מה אני עושה הלאה?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
דברי התנא באבות (פ"ב מט"ז): לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה.
כלומר, מצד אחד אתה אמור לקפוץ עמוק למים, כי אלו המים שלך ונועדת לשחות בהן אבל מצד שני "לא עליך המלאכה לגמור".
מצד אחד אל תאמר: "אני בן חורין, אני רוצה להיפטר ממטלות העולם הזה". אבל מצד שני, כאשר אתה עושה את המטלות הללו, תמיד תזכור, שממך נדרש אך ורק להשתדל כפי יכולתך, ואת כל היתר עושה הקדוש ברוך הוא.
במושגים שלנו זה אומר "עשה כפי יכלתך", מה שמעבר ליכולות שלך תשאיר לקדוש ברוך הוא, כי הוא זה שישלים לך את כל החסר. אבל תמיד תזכור שמה שתלוי בך אתה חייב לעשות, כי אלו הכחות שקבלת בעצם מהקדוש ברוך הוא.
מה אנו מרוויחים בכך?
עצם ההבנה שלא הכל תלוי בי, אלא מה שמעבר לכחותי משלים לי הקדוש ברוך הוא, כבר מביאה לך כח להמשיך הלאה בישוב הדעת, שקט ושלווה לעשות את מה שכן בכחך לעשות, כי אתה יודע שאין יעד שתואשם אם לא תעבור אותו.
אבל באותה מדה, גם לעולם לא תהיה עצלן, כי אתה יודע שתפקידך לעשות את המוטל עליך.
אבל גם יש כאן גם משהו עמוק יותר, מעולם לא ראינו אדם שסופר יהלומים ומתעייף וחש שלא בנח מהספירה הזו. האדם היחיד שיכול לספור יהלומים ולחוש שלא בנח, הוא מי שסופר את היהלומים שאינם שלו, יהלומים של מישהו אחר, אבל לספור את היהלומים שלך, אתה יכול להיות רק שמח ומאושר מכך.
זה נכון גם לגבי שטרות של כסף, ובכל דבר. אם הוא שייך לך, ככל שזה יותר, אתה רק נהיה עירני יותר.
במלים אחרות, אם אתה מבין שהמטלות שיש לך אלו מתנות שהעניק לך הקדוש ברוך הוא, והן לטובתך, בעצם אלו היהלומים הפרטיים שלך! אלו שטרות הכסף הפרטיים שלך, אתה אמור להיות שמח ומאושר, ולקבל כחות דווקא מאותן מטלות, ולא חלילה וחס להתעייף מהן.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
