שלום וברכה מורי ורבותי!
לפני שנים רבות, בימים בהם היה מרן, רבי חיים קניבסקי, זכר צדיק וקדוש לברכה, לומד בכולל "חזון איש", יום אחד ראה אותו אחד הלומדים קם ממקומו, נגש לברז המים, ממלא כוס במים צלולים, מברך בכוונה "שהכל נהיה בדברו", ושותה.
שאל אותו אותו אברך: "כבוד הרב! אני מכיר אותך כבר שנים. אתה מקפיד שלא לקום ולא לשתות באמצע הלימוד. מה גרם לך היום לקום ולשתות כוס מים באמצע סדרי הלימוד של הכולל?".
אמר לו רבי חיים קנביסקי: "אתה צודק! אני לא קם אף פעם. אבל היום סיימתי מסכת, ושקלתי איך אחגוג את סיומה של המסכת בטרם אני מתחיל את המסכת הבאה. אז קמתי, שתיתי כוס מים לאחר ברכה בכוונה, ועכשיו אני חוזר לתלמודי".
מדובר כאן בעוצמה אדירה של חישוב של כל רגע מהחיים, ובפרט בשעת הלימוד!
גם כוס מים לא שותים סתם!
במושגים שלנו הלוא אף אחד מאיתנו לא מתכוון לשתות כוס מים בשעת הלימוד רק כאשר הוא מסיים מסכת, ואף אחד מאיתנו לא רואה את עצמו כבר בימים הקרובים הופך להיות שקדן ומתמיד גדול כל כך שעשרים וארבע שעות היום שלו סובבים סביב לימוד התורה…
אבל שני דברים אנחנו כבר יכולים כן לקחת מכאן, גם לגודל הקטן שלנו.
דבר ראשון, תבין מה זה ללמוד תורה, תבין עד כמה לא מפסיקים, אם זה לא משהו קריטי, או שיש סיבה מצודקת ולא משנה מה מחכה לך מעבר לפינה.
אתה עכשיו לומד, אתה מונח כאן ותו לא, שום דבר אחר לא מענין אותך.
והדבר הנוסף, תראה עד כמה צריך להיות מחושבים בחיים: אין צעד שמתרחש ללא כוונה, אין משהו שמתרחש בגלל ש"מתאים לי", "בא לי", "מתחשק לי".
הכל מתרחש אחרי הרבה מאוד מחשבה, ולאחר החלטה נבונה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וזכותו תעמוד לנו ולכל ישראל,
אמן,
וברוכים תהיו!
