שלום וברכה מורי ורבותי!
ועדיין אנו בעיצומם של ימי העומר, וכולנו יחד מנסים להרבות באהבה ואחווה שלום ורעות.
התנא באבות (פ"א מט"ו) מצווה עלינו: "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".
מה זאת אומרת, "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות"?
לא משנה מי הגיע אליך,
לא משנה מתי הוא הגיע,
תאיר לו פנים, תחייך חיוך רחב, ותבהיר לו בהארת פניך עד כמה אין רגע מדהים ומשמח יותר, מהרגע בו הוא "פרץ" לביתך בשעה יפה זו…
שימו לב טוב מורי ורבותי!
הרי לא מדובר כאן על אדם שמדבר, לא מדובר כאן על אדם שמשבח, לא מדובר כאן על אדם שמספר לחבירו משהו מעבר למה שהוא מסביר לו פנים.
מבקשים ממך בסך הכל להאיר פנים.
האם הארת פנים חשובה כל כך?
האם היא זו שיכולה להסביר לחברך עד כמה החיים יפים ועד כמה טוב שהגיע לכאן?
שימו לב טוב!
הגמרא הקדושה (תענית ח' ע"א) מלמדת אותנו: "אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שלא מסביר לו פנים".
כלומר, אם אתה רואה תלמיד שלא מצליח להבין. לא שהוא "מצליח" להתקשות קצת, לא שהוא מפספס אחוזים מסוימים. אלא הלימוד כולו קשה עליו כמו ברזל, הוא ממש לא מצליח לתקשר…
אל תנסה לחפש משהו שקשור ל"קשב וריכוז", אל תנסה לבדוק האם מדובר ב"דיסלקציה", אל תנסה לגשש האם מדובר באחת מהמחלות המסתובבות בעולם, ומתחדשות "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" (איכה ג, כג).
תבדוק האם הרב שלו מאיר לו פנים.
כי אם הרב מסביר לו פנים, הוא יבין את דברי התלמוד טוב הרבה יותר מאשר אם הרב יקשיח את פניו לעברו.
"לא הביישן למד" (אבות פ"ב מ"ה), אבל מאידך גם "לא הקפדן מלמד" (שם), כי הקפדן לא יצליח לעולם להחדיר משהו בלב התלמיד.
אם אתה מסביר פנים לחבר, אתה בעצם נותן לו את האפשרות לפתח ולבטא את עצמו טוב יותר, אתה מעניק לו מתנה שלא תסולא בפז.
אין מלה בעולם שיכולה להגיע לאותה רמה של מתנה, אותה אתה מעניק בהארת פניך.
מאירים פנים לכל החברים, מאירים פנים בעיקר לבני המשפחה הקרובים, וזוכים לאהבה ואחווה שלום ורעות.
נתקן את הימים הללו עד כדי שנזכה בקרוב ממש, כולנו יחד, לבנין בית קדשנו ותפארתנו, וביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן.
ברוכים תהיו!
