שלום וברכה מורי ורבותי!
פעם הגיע חסיד לאדמו"ר, ואמר לו שיש לו בעיה חמורה – הוא מעולם לא הצליח להתגבר על מידת הכעס.
שאל אותו כבוד הרב: "במה מדובר?".
אמר לו החסיד: "כל מי שמגביה את קולו כנגדי, מזיק לי, מפריע לי, דורך לי על האצבע הקטנה של הרגל, מיד אני מתחיל להתפרץ, ואין מעצור לרגשות ולעוצמות המכוערות אותן אני מצליח להוציא מגופי".
אמר לו כבוד הרב: "מדובר בשאלה קשה, מעולם לא נתקלתי באדם כמוך, אני מבקש ממך להמתין לי בחדר ההמתנה, עד אשר אמצא פתרון לבעיה החמורה הזו".
כאשר היה החסיד בחדר ההמתנה, קרא האדמו"ר לשמשו האישי ואמר: "אני מבקש ממך, יושב חסיד בחדר ההמתנה, אנא לך ועשה ככל יכולתך כדי להכעיס אותו".
השמש הנאמן לדעת רבו, יצא החוצה ודרך על רגלו של אותו חסיד. הוא מיד התנצל כמובן, והחסיד אמר לו שאלו שטויות ושהוא יכול להרגיש בנוח, ושזה בסדר גמור, מוטלים עליו הרבה מאוד דברים, ומן הסתם בגלל זה הוא לא מספיק לראות את צעדיו.
לאחר מכן עבר לידו השמש עם כוס קפה, ושפך לו על החולצה, ושוב החסיד אומר לו: "זה בסדר, תרגיש בנח, לא צריך להיבהל, אני אנקה את זה לבד, לך ותשרת את הרבי".
כאשר הגיע השמש עם שיירי סירי הטשולנט והאשפה, ושפך על החסיד, והאמין שכאן כבר תגיע סבלנותו של החסיד לקיצה. הוא גילה שוב שהחסיד רק משבח ומפאר את המשמש בקודש האהוב, על כל טרחו ומעשיו למען האדמו"ר ובני הקהילה.
כעבור דקות ספורות, קרא כבוד הרב, האדמו"ר, לחסיד ושאל: "איך אתה אומר שאתה אדם שזועם וכועס מהר מדאי? הלא השמש שלי כילה בך את זעמו, ואפילו פעם אחת לא הגבהת את קולך?".
אמר לו החסיד: "כבוד הרב! לא היית זהיר מספיק. כאשר קראת לשמש וביקשת ממנו לעצבן אותי, שמעתי מלה במלה את הבקשה שלך, ולכן התנהגתי בצורה כזאת. כי ידעתי שאני במבחן! כבוד הרב, במחילה מכבודו, שגה".
אמר לו כבוד הרב: "לא אני שגיתי, אתה הוא זה ששגית, כי אתה חושב שביום יום אתה לא נמצא במבחן.
אם תבין שבכל יום אתה נמצא במבחן ובניסיון מהקדוש ברוך הוא, יהיה לך גם את הכח להתגבר.
תחשוב על זה, תפנים את זה, ותראה עד כמה גם סיר של טשולנט על הראש, יכול להשאיר אותך רגוע, שליו ושקט".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
