בשנה שעברה 45 פתילי חיים נגדעו, ו-145 אנשים נפצעו. חלקם לא החלימו. רק לפני שנה היינו בית אבלים אחד גדול, עם מאות יושבי שבעה. למעלה ממאה יתומים ואלמנות חדשים, ועשרות הורים שכולים טריים המבכים את יקיריהם. דיני אבלות על פי ההלכה כבר תמו לפני חודש, אך בני המשפחות הרבים טרם התאוששו.
חזרנו לשמוע ולהשמיע את הקולות מהרגעים הקשים, השעה היתה מעט אחרי חצות של ליל ל"ג בעומר והאדמו"ר מתולדות אהרן קיים את המעמד המרגש בשונה ממנהגו בליל ההילולא ולא במוצאי ההילולא בגלל העובדה שבשנה שעברה ההילולא חלה בליל שישי.
אלפים ברחבה, ניגוני רשב"י ברקע ולפתע פריצה ראשונה למערכת הקולית של האתר שמשפיעה גם על מתחם תולדות אהרן והמוסיקה נעצרת, "לא לעבור דרך גשר ר דב" – "פיקוח נפש" ושוב קריאות במערכת הכריזה ושוב המוסיקה חוזרת, קריאות ההצלה נשמעות די שגרתיות, והמוסיקה חוזרת לסירוגין, עד לקריאה "צריכים ציוד דפיברילטורים יש לפחות 10 החייאות" והציבור מבין לאט לאט שהאירוע הסתיים.
האדמו"ר מתולדות אהרן הורה לומר תהילים, ושירי מירון התחלפו בשיר המעלות, בניגון עצוב, ממדי האסון מתבררים.
כוננים מתחננים לעוד סיוע, אנשי זק"א לא עומדים בעומס, הרמקולים מרעישים ביידיש ובעברית, אבל כבד ירד על היהדות החרדית.
החייאות מסתיימות ושרשרת גופות בידי אנשי זק"א בדרך למתחם מאולתר, השקיות המיועדות לכיסוי הגופות לא מספיקות כי 45 זהו מספר שאיש לא חשב עליו אפילו לא בתרגילים מרחיקי לכת.
ההילולא מסתיימת והציבור מבין לבד שזה הזמן לעזוב את הזירה וכמה שיותר מהר, המסכים הגדולים נכבים בזה אחר זה, במות ענק מתפרקות, משאיות הקירור שהובילו את המים והפטל משמשות להעברת הגופות לאבו כביר.
הלוויות, שבעות, הספדים, ל"ג בעומר תשפ"א יזכר לדורות כאסון הגדול ביותר שהתרחש בישראל אי פעם. ליטרים של דיו נשפכו על המחדל, האשמים, והאחראים, וגם היום שנה אחרי, לאיש אין תשובות.
התיעוד מתוך השידור החי של חברת שיא לייב.
