שלום וברכה מורי ורבותי!
הגמרא (שבת ק"ל ע"א) "מעדכנת" אותנו בדעתו של רבי אליעזר, לפיה מותר לקחת סכין ממקום למקום כדי למול את התינוק גם ביום שבת קודש, וכך הוא פסק את ההלכה לבני האזור בו הוא התגורר.
אבל הוא ביקש מהם לעשות זאת כאשר הסכין גלויה, ולא כאשר היא מכוסה.
ושואלת הגמרא הקדושה, מה היתה המטרה של רבי אליעזר.
והיא עונה תשובה מדהימה!
המטרה היחידה של רבי אליעזר היתה לפרסם את המצווה, "אני עושה כאן משהו שהוא מותר על פי ההלכה, למען מצווה גדולה וקדושה בשם – ברית מילה".
כלומר, אל תקיים את המצווה כבדרך אגב, כל שכן וקל וחומר שלא "תעז" לקיים אותה בסתר, "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דה"י ב יז, ו).
אתה עושה משהו טוב? תעשה את זה עם הרבה מאוד "רעש וצלצולים".
תגרום לכל השכנים ובני המשפחה לשאול אותך במה מדובר:
"מה קרה?",
"מדוע אתה עושה את זה?".
תן גם להם לטעום את הטעם החיובי של המצווה הזאת, בכל דבר שאתה עושה.
הלא במהלך היום כולנו מוקפים במצוות, אפילו ברכת "שהכל נהיה בדברו", במקום הלימודים או העבודה, כל עוד שזה לא גורם ביטול תורה לאחרים שיושבים ולומדים, תגביה את קולך, תגרום לעשרה אנשים לענות אמן.
"אוושא מילתא" – תעשה רעש גדול, משהו שיגרום לכולם להבין שקורה כאן משהו אמתי וגדול.
זה "מדבק", זה יגרום לחברים שלך לרצות לעשות את אותו מעשה טוב, ולו רק פעם אחת, ו"מצווה גוררת מצווה" (אבות פ"ד מ"ב), ומסביר הגר"א – שכאשר אדם מקיים מצווה, משמים נשפכת עליו רוח טהרה, והיא גורמת לו לקיים את המצווה הבאה.
בסך הכל נדרש ממך לגרום לסובבים אותך לקיים פעם אחת מצווה כל שהיא, ומאותו רגע ואילך מצווה זו כבר תגרום למצוות אחרות, וכולם יזקפו לזכותך.
"וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דה"י ב יז, ו), עושים כל מצווה בפרסום, בהתלהבות, ובקול רעש גדול, וזוכים תוך כדי גם לזיכוי הרבים.
ברוכים תהיו!
