שלום וברכה מורי ורבותי!
ימי בין המצרים, ואנו מדברים הרבה על אהבת ישראל.
אבל ישנו זן נדיר מאוד, אך קיים בכל מקום, בכל משפחה ובכל קהילה, כמעט ללא יוצא מן הכלל.
אותו זן שפשוט אוהב שאתה רב איתו,
אותו זן שלא יכול לראות אותך שוקט על שמריך,
אותו זן שלא מסוגל לכעוס, לצעוק ולהתעצבן ולראות איך אתה נשאר שליו נפש.
אתה פשוט רואה עד כמה הוא סובל מכך שאתה רגוע.
מה קורה בכאלו מצבים?
ומה קורה כאשר מדובר בבן הזוג?
ומה קורה כאשר מדובר באחד מההורים?
כאשר לפנינו ניצבת המצווה הגדולה והעצומה של "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא)?
שימו לב טוב מורי ורבותי ליסוד חשוב!
אם חבר מבקש ממך להכין לו כוס נס קפה מתוק, והוא אוהב את זה עם חמש כפיות סוכר,
הרי שהמצווה שלך היא להעניק לו חמש כפיות סוכר.
אם הוא מבקש ממך להכניס ולבזוק מלח או לימון לאותו כוס נס קפה, ואתה מתפלא ושואל: "מה ההיגיון?",
והוא אומר לך: "כך נהגו אבותי ואבות אבותי מדורי דורות",
הרי שמרגע זה ואילך, המצווה שלך היא להגיש לו כוס נס קפה חמוץ או מלוח…
ואם הוא אוהב את זה חריף?
אתה אמור להגיש לו את זה חריף…
כלומר, אם חבר שלך אוהב את המלים החריפות, החמוצות או המלוחות, הרי שמרגע זו ואילך זו המצווה שלך.
גם אם אתה לא באמת כועס, גם אם אתה לא באמת מתעצבן, אם אתה יודע שהחבר הזה אוהב לשמוע אותך עם טונים גבוהים יותר, אוהב לשמוע אותך עם מלים חביבות פחות, תנסה עד כמה שאפשר לא להוציא דבר שקר, לשון הרע, או ביזיון מפיך, אבל תעשה הכל כדי להגיד לו בפנים את מה שהוא באמת אוהב לשמוע.
זו מלחמה אישית די קשה, כי אנו צריכים להיות כאן בין "שבור חבית לשמור יינה" (ב"ב ט"ז ע"א) – מצד אחד לא לעבור עבירות, אך מצד שני לְרָצוֹת את האדם שרוצה לשמוע מלים שהן "כעין" "כביכול" עבירה.
אבל אם לא היית ראוי לכך, הקדוש ברוך הוא לא היה מעמיד אותך בניסיון הזה.
אם עמדת בכזה ניסיון, זה אומר שאתה יכול למצוא את המשפטים הנכונים, שמצד אחד לא יהיו אסורים, אך מצד שני יהיו בוטים וקשים כדי לגרום לחבר, לבן הזוג, או אפילו במקרה הצורך להורה, להיות רגוע, שליו ושמח כי הוא הצליח סוף סוף להכעיס אותך.
למתקדמים בלבד, לאחר מחשבה רבה והתייעצות עם דעת תורה, ניתן ללכת בדרך זו ולזכות במצוות אהבת ישראל שלימה.
ברוכים תהיו!
