בעקבות הפיגועים הקשים, הייתה ציפייה שיבוטלו ההפגנות המתקיימות זה השבוע הרביעי ברציפות וכריטואל קבוע, גם בשבוע זה התקיימו ההפגנות, ולמרות האבסורד בחלקם אף הונפו דגלי אש"פ.
כבר שנים ארוכות טוענים אנשי שמאל רבים, על קריסת ערכיה של החברה השמאלית. כשכל זה החל באמירה המפורסמת של בנימין נתניהו לרב כדורי זצ"ל "השמאל שכח מה זה להיות יהודים", משפט שכמובן גרר תגובות וביקורות רבות.
אנשי שמאל רבים כמו אלדד יניב, גדעון לוי, כנרת בראשי ועוד, (שחלקם אף חצו את ה"ביביקון" והצטרפו לימין) טוענים בשנים האחרונות שהשמאל לא מתמקד כלל במה שמוגדר כאידאולוגיה של השמאל: ערכים של סוציאליזם, ליברליזם ותמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ושלום, הם מזמן לא הטייפ קאסט של השמאל.
אלדד יניב איש מפלגת העבודה. מסביר, שהפסד השמאל בבחירות בעשור האחרון הינו בעקבות 1. התעסקות יתר סביב האישיו "נתניהו" 2. נטישת חלקו הראשון של מגילת העצמאות, קרי "מדינה יהודית", הרחבה ואימוץ יתר של המושג "מדינה דמוקרטית".
מפלגות השמאל ההיסטוריות: העבודה ומרץ, קיבלו גוון של מפלגות נישה קיצוניות ולא של מפלגות שהקימו את המדינה. שאר מפלגות השמאל כדוגמת יש עתיד, כחול לבן וכן כל מפלגות האווירה שנוצרות בכל בחירות מחדש, גוררות את הציבור השמאלי להתעסקות כביכול במהות הדמוקרטיה, שכל תכליתה הינה עצמאות "מערכת המשפט" שסביבה ובגללה צריך להקים או לפרק ממשלות.
מפורסם משפטו של יו"ר כחול לבן בנימין גנץ, אתן למפלגות החרדיות דף ריק ואני יחתום על כל מה שיכתבו. לימודי התנ"ך, גיוס לצבא, הדתה, התנכלות ורדיפה מיותרת של לומדי התורה, כלל לא היו הדברים שנידונו במו"מים חשאיים שקיימו מפלגות חרדיות על הצטרפות לקואליציית שמאל. שהרי מבחינת נתונים יכלו המפלגות החרדיות לקבל הרבה יותר לו הלכו עם מפלגות השמאל לקואליציה. הדבר שמנה כל אופציה כזו הוא הניתוק של השמאל משורשיה היהודיים, וההצטרפות התבקשת ל"גוש הימין", שהפך להיות ה"גוש האמוני". כפועל יוצא הדתה נהפכה להיות המילה המפחידה ביותר עבור כל תושב תל אביבי ממוצע.
ניתן רק לשער שעד שלא ישנו בשמאל גישה ויאמצו גישה מעט יותר יהודית, היחס בין החברה החרדית לזו החילונית ליברלית לא תשתנה בהרבה.
חכ"ל אבתיסאים מראענה ממפלגת העבודה כתבה שלמרות הכל לא אמור הרצח למנוע את ההגעה לפיגוע.
