נותי ליברמן // וכאן הבן שואל?

או סוף סוף ליל הסדר הגיע ואנוכי הכינותי מראש המון קושיות במשך השנה, לפעמים זה פעם ביום לפעמים פעם בשבוע אבל את הכל תכננתי לשמור לליל הסדר.

והופ ליל הסדר מגיע, אבא מתעטף לו בלבן ואני עם הבעקיטשע, הבטן כבר מקרקרת מחכה שיעשו קידוש לאכול כמה אגוזים (אצלנו ספציפית כבר עברו לשוקולד וצ'יפס) להרגיע את הרעב שמקונן בי.

והנה מגיע המקום שבו אני כל כך מתרגש, כשאני אומר את המילים האלו ״וכאן הבן שואל״, כולי צמרמורות, דמעות עומדות לי על סף העין תיכף מועדות.

בתור ילד עוד שמעתי את האמרה מאבי בשם צדיקים, שכשאומרים את המילים האלו יש עת רצון גדול בשמים ואפשר לבקש מה שרוצים.

ואני… אני כל כך מתרגש, בליבי עוברות עשרות או מיליוני בקשות ברגע, אני לא מצליח להתבייט אפילו על אחת מהן.

אבל בלב פנימה אני צועק אני איני יודע מה שחסר לי כרגע אבל בזמנים שחסר לי או קשה לי ושם אני יצטרך את העת רצון הזה אז שזה פשוט יפעל לי כאילו אני נמצא בעת הרצון הזה.

ואז מגיע החלק של המה נשתנה, וכל אחד בתורו שואל את הקושיות ועוברת לה הגדה מלאה בשירה וזימרה רוחנית מאין כמותה…

אבל איפה המקום של השאלות שהכנתי???

אני שאלתי לפני מספר שנים את אבי מורי שיבלחט״א:
הכנתי הרבה קושיות שהיו לי, קושיות בנפש פנימה, את השאלה הזאת שאלתי את עצמי בליבי לא שאלתי בקול רם…

לאחר כמה שנים גדלתי והבנתי למה לא הצלחתי לשאול וגם קיבלתי את התשובה:
לכולם יש שאלות, אני לא היחיד עם שאלות וקושיות על כל דבר שרק יכול להיות, אבל תמיד השאלה לא תזיק כשתבוא שאלה יותר קשה, כדוגמת הילד עם הקורנפלקס והאיש הנשוי עם הפרנסה שלזה לא מפריע זה ולזה לא מפריע זה.

ולכן הבנתי והגעתי למסקנה (ואליה הגעתי רק כשלא היו קושיות על הפרק) שאלו הם החיים היהודיים והבני חוריין.

החיים מלאים בקושיות ושאלות על כל דבר שרק קיים, את התשובה יש רק למי שייצר את השאלה, ולמי שייצר את מי שייצר את השאלה, והתשובה תמיד נמצאת בשאלה הבאה…

וזה ירדוף אותנו הלאה עד שנגיע לתת דין וחשבון!!

גם שם יש סדרה של שאלות שנצטרך לעבור האם נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה?

ועדיין מקוננת בי אותה השאלה איך ולמה אנחנו חיים ככה למה הכל שאלות?

איפה התשובות!?

ולעניות דעתי אפשר להגיע להבנה מה הוא בן חורין שאליה התכוונו:
זה לא הבן חורין שדמיינתי בתור ילד שזה בן מלך עם גלימה יפה וכתר ועשירות מופלגת ויש משרתים וכו׳ כדמיון כל ילד וילד…

הבן חורין זה אותו אחד שגילה שתיכף תגיע עוד שאלה ובה נירגע מהשאלה הקודמת.

כמאמר המשפט "יהודי עונה בשאלה"

זה אנחנו!

זה יהדות!

מה זה יהודי?

הכל שאלות, והתשובות נמצאות בשאלות.

יש סבלנות והרבה, אנחנו רק לא מודעים לכוחות שלנו,

עובדה ש 40 שנה שהיינו במדבר עד שזכינו להניח את רגלינו על עפר ארץ הקודש היינו סבלניים, יש בנו את הכוחות.

וכאן הבן שואל עד מתי אנחנו נחיה בשיטת השאלה?

מתי נחיה כבר את שיטת התשובה?

לשנה הבאה בירושלים הבנויה?

ומי אמר שאז תהיה תשובה?

אולי גם אז נחיה בשאלות, אבל נבין את השאלות לכל הפחות!

״שפה אחת לכל העמים״ איזו מין שפה היא תהיה? שפת השאלות אבל המובנת, או התשובות?

לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

שנזכה לחיות ולראות!!!