ליבו של מנהיג הדור נדם, הלב הגדול שהכיל את העם כולו, שהאזין ברגישות לרחשי ליבם של תלמידיו, של קהל עדתו וצאן מרעיתו, פטירתו של מרן ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין זכר צדיק לברכה היא אבדה קשה לעם ישראל כולו.
זכיתי לקרבה מיוחדת מראש הישיבה כבר משנות לימודיי בישיבת פוניבז', לפני כ-35 שנה, הסתופפתי יחד עם מאות תלמידי הישיבה לשמוע את השיעור שתמיד נמסר בשפה ברורה ורהוטה, כדי שכולם יוכלו להבין, לשמוע ולחכים.
כזה היה ראש הישיבה, מבין ומתחשב בכולם, בעל לב רחמן ורגיש, לבם של ישראל, וממרום גילו, כשהוא בן 100 שנה, היה ראש הישיבה מנהיג בעל שיעור קומה שהכל סרו למרותו, שגרירים, מנהיגי המדינה, חברי כנסת, מנהלי מוסדות, לכולם התייחס בצורה שווה, גם לילד בן ה-3 שהגיע על כתפי אביו לזכות שראש הישיבה יגזור לו תלתל במנהג החלאקה, כולם היו בניו.
בכל פעם מחדש שהייתי נכנס להתייעצות בחדרו הקטן בבית הגדול ברחוב ראב"ד בבני ברק, התפעלתי מהפשטות הניכרת לעין, בחדר עמוס בספרים ישב ראש הישיבה עם מאור פניו המיוחד, מאזין ומקשיב, מייעץ ומנווט, והכל בפקחות ובחכמה שהדהימו אותי בכל פעם מחדש.
אחת ההתייעצויות שפרשתי בפניו הייתה בנוגע למתווה הגיור שהוצע, הצגתי בפניו את הצדדים, ההתלבטות הייתה קשה, ראיתי מיד שראש הישיבה מונח היטב בכל הפרטים, הוא הקשיב בסבלנות, הרהר מעט ואז הכריע: "איך אפשר למנות דיין שאינו הגון"? ובכך סתם את הגולל על מתווה הגיור, בהכרעה קצרה וברורה.
עוד פעמים רבות נוספות זכיתי להכנס למעונו, לעיתים לקבל ברכה או עצה טובה, ופעמים גם לשליחות חסד מיוחדת שביקש ממני ראש הישיבה לבצע. תמיד חשב על השני, איך לדאוג ולסייע לאחר, להיטיב עמו.
ויחד עם אהבת ישראל הייתה לו לראש הישיבה גם אהבת תורה עד אין קץ, מאות התלמידים הצטופפו בשיעוריו בישיבה, חידושי התורה שלו נלמדים בכל בית מדרש מהם לומדים על גאונותו בתורה.
את צוואתו של ראש הישיבה הוא הנחיל כבר בחייו, "ללמוד מוסר", קרא וחזר וקרא בכל הזדמנות, זו הדרך לתקן את המידות, להיות 'בן אדם', לעשות רק טוב לשני. זו הדרך בה הלך כל חייו, ובה ביקש שנצעד גם אנו שזכינו לחיות בדורות וליהנות מאורו הגדול.
