בעוד חצי שנה בדיוק, ב־3 בנובמבר 2020, עתידות להתקיים הבחירות לנשיאות ארה"ב בין הנשיא דונלד טראמפ לבין הטוען לכתר הדמוקרטי, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן. אך האם קיימת ודאות שייתקיימו במועדן? הפרופסור אברהם בן צבי בטור שהופיע בעיתון ישראל היום טוען כי עבור הציבור הישראלי, המורגל בשינוי מועדן המקורי של הבחירות לכנסת כדבר שבשגרה (והמדובר לא רק בהקדמתן חדשות לבקרים, אלא גם בדחייתן, כפי שאירע בעקבות מלחמת יום הכיפורים), עצם אפשרות הדחייה של החגיגה הגדולה גם בדמוקרטיה האמריקנית אינה אמורה לכאורה להפתיע.
עם זאת, לפחות עד כה, אופציה זו מעולם לא עמדה על הפרק לדיון ציבורי רציני ונוקב בציבוריות האמריקנית. הפעם, לעומת זאת, שונים פני הדברים. במבט ראשון, הצבת "אופציית הדחייה" במוקד השיח התקשורתי היום נראית מופרכת לחלוטין.
זאת משום שבעקבות ההלכה בחוקה האמריקנית, ולפיה תקופת כהונתו של הנשיא נקבעה לארבע שנים (שבעקבותיהן עליו לעמוד לבחירה מחודשת אם הוא חפץ בכך), הגדיר הקונגרס במדויק – בחוק שהועבר ב־1845 – את מועד ההליכה לקלפי, שנגזר מהאמור בחוקה. בהתאם לחוק זה, הבחירות אמורות להתקיים בכל ארבע שנים ביום שלישי הראשון של חודש נובמבר. אכן, מאז חקיקה זו ועד היום יושם החוק ככתבו וכלשונו ללא ערעור ופקפוק. זאת, אף שב־1864 נערך המרוץ לבית הלבן בעיצומה של מלחמת האזרחים, כאשר ברקע מהדהדים קולות הירי ונמשך הקטל.
יתרה מזו, ב־1918 התקיימו "בחירות אמצע הדרך" לקונגרס כאשר גם ביבשת האמריקנית השתוללה "השפעת הספרדית", שגבתה את חייהם של לא פחות מ־675 אלף קורבנות, שאלפים מהם נדבקו בנגיף כאשר השתתפו בעצרות ההמוניות שהתקיימו במהלך חמשת הימים שקדמו לבחירות (לאחר שהוחלט להסיר את המגבלות על חופש ההתכנסות).
גם במקרה זה לא נשקל ברצינות התסריט של חריגה מהפרמטרים שהוגדרו בחקיקת 1845, שבכל מקרה היתה מחייבת את אישורם של שני בתי הקונגרס לדחייה. הגם שחלפו כבר 102 שנים מן הימים המסויטים של מגיפה זו, הפציעו לקחיה מחדש מתהום הנשייה בימים האחרונים, והעלו למוקד סדר היום הציבורי את האפשרות של דחיית הבחירות עד לשקיעתו של המשבר הנוכחי.
לגופו של עניין כותב בן צבי, הסיכוי למהלך כזה הוא אפסי, וזאת משום שכל שינוי בלוח הזמנים שנקבע ב־1845 מחייב רוב בשני בתי הקונגרס, שלנוכח שליטתה של המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים נראה כיום בלתי אפשרי. עם זאת, אין לשלול על הסף מהלכים אחרים, שהמנהיגות הרפובליקנית עשויה לשקול אם המגמה הנוכחית בדעת הקהל תימשך גם ערב ההצבעה, כגון ההכרזה מטעמו של מושל רפובליקני באחת ממדינות המפתח (דוגמת פלורידה ואוהיו) על ערים מסוימות כעל אזורי סיכון בטיחותי המחייבים איסור, או הגבלה, של ההצבעה בהם – דבר העלול להביא לשיבושים ולעיכובים בתהליך, שיתנהל במקרה זה באמצעות הדואר. עם זאת, היתכנותה של אופציה זו אינה ברורה עדיין בשלב זה.
הצהרותיו הסותרות של הנשיא בזיקה לשורשי המשבר, לאחראים לו ולדרכי הטיפול כדי למגרו בהקדם, ומתקפותיו המסלימות על סין, הן רק כמה מן הביטויים לתחושת האיום והמצוקה שמשדר הבית הלבן. ולמרות התמונה הנוכחית העגומה מבחינתו, מוקדם עדיין לסתום את הגולל על עידן טרמאפ בבית הלבן. לא זו בלבד שיתרונו של ביידן בסקרים רחוק מלהיות גורף, אלא שהוא מעוגן בעיקר בביקורת הציבורית על הנשיא ולא בסגולותיו וביכולותיו של המועמד הדמוקרטי, שעד כה הפגין יכולת מרשימה לשמור על זכות השתיקה. לפיכך, לאור העובדה שבהמשך המערכה ייאלץ ביידן לשבור את תענית הדיבור שלו, וייתכן שיהיה חייב גם להתמודד באופן ישיר עם שלדים בארונו, אפשרית בהחלט תפנית בהתמודדות.
אין לשכוח גם את הצעדים שטראמפ יכול לנקוט כדי להצעיד את הכלכלה אל עבר מסלול מואץ של צמיחה מחודשת. וכך, למרות ההוויה המאתגרת היום, האפשרות שחוזה השכירות של הנשיא להמשיך לשכון בבית הלבן יוארך לעוד ארבע שנים, קיימת גם קיימת.
