חודש ימים חלפו מאז מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס, בבוקר שמחת תורה. חודש שבישראל עדיין סופרים את הנפטרים, ומלקקים את הפצעים. שלושה שבועות מאז גוייסו בצו 8 מאות אלפי אזרחים למילואים, מותירים את הווי החיים מאחור, מוכנים למסור נפש למען הארץ והעם.
אחד ממוקדי הטבח הקשים ביותר, היה קיבוץ כפר עזה. עם בוקר, מחבלי חמאס מצויידים בטרקטורונים ממונעים, פשטו גם על הקיבוץ השכן, זה שניתן לראות ממנו את שטח הרצועה. התוצאה הייתה קשה וכואבת. משפחות שלמות נכחדו, ילדים ותינוקות נעקדו על קידוש השם והכפר כולו נצבע בשחור.
בסוף השבוע שעבר, 'המחדש' ירד אל תוך התופת. כשברקע נשמעים היטב הדי הפיצוצים מההתקפות של צה"ל על מחבלי חמאס הנתעבים, והתראה מיידית לירי נ"ט לעבר היישוב שרק גדר מפרידה בינו לבין קן הצרעות בעזה, צעדנו יחד עם דובר זק"א מוטי בוקצ'ין אל עבר בית משפחת קוץ, בו נטבחו כל בני המשפחה. חמישה במספר.
הקושי להיכנס אל הבית היה גדול, במיוחד עבור מוטי, שפקד את הבית לראשונה מאז פונו גופותיהם של בני המשפחה והדמעות עמדו בעיניו. הבית שממוקם בקו הראשון של הקיבוץ, העיר את הכל בחזרה.
"יש כאן טרקטורון מעופף שנחת פה" הוא אומר ומצביע על הטרקטורון, "המחבלים ימח שמם, נכנסו בית בית וטבחו ברצח אכזרי. בכל בית כאן היו ילדים שנרצחו ונהרגו". בבית של משפחת קוץ, המחבלים לא הסתפקו בכך ומילכדו את הבית.
"בכל בית שאנחנו כמתנדבי זק"א נכנסנו, פקדו אותו קודם לכן אנשי היחידה לסילוק פצצות שזיכו את הזירה ובדקו שאין מוקשים וחומרי נפץ. בבית משפחת קוץ, על דלת הממ"ד חיכה לנו חומר נפץ. בבית הזה, כל בני המשפחה נרצחו ואפשר עוד להריח את הריח הנורא של הגופות.
כל בני המשפחה התחבאו בממ"ד והדלת הייתה נעולה. המחבלים ימ"ש פרצו לממ"ד כשכל המשפחה הייתה בפנים וטבחו בהם ללא רחם. כשהגענו למקום אחרי כמה ימים מאז הטבח, ראינו את כל בני המשפחה ללא רוח חיים. רצחו את כולם מטווח אפס וכפי שניתן לראות על הבית, המחבלים לא עשו שום דבר אחר חוץ מזה. לא בזזו שום דבר, הבית נשאר כמו שהיה".
גם אנשי זק"א שמורגלים במראות קשים, לא עמדו מול המראות הקשים בזירה. "כשהגענו לבית, חלק מהמתנדבים שלנו לא יכלו להיכנס פנימה. אני, בערלה יעקובוביץ' וחזקי פיליפ עם קבוצה של מתנדבים, נכנסנו פנימה למרות הקושי. כמעט 10 דקות עמדנו ככה, ורק לאחר מכן הצלחנו להשתחרר מהזעזוע" הוא משחזר וקולו נסדק. "הוצאנו את כל בני המשפחה לסלון, שם עשינו את עבודת הקודש. ארזנו אחד אחד את כל בני המשפחה ולאחר מכן פינו את כולם לזיהוי".
תוך כדי השיחה עם בוקצ'ין, אנחנו צועדים על השבילים המובילים אל הבית והוא מחזיר אותנו אל הרגעים הדרמטיים. "כל הכביש שראינו בהתחלה, היה מלא בגופות של נרצחים שניסו להגן על המשפחות ועל היישוב. זה היה הבית הראשון, הכביש הראשון, הרחוב הראשון שספג פגיעה קשה. אין בית שלא היו בו הרוגים, אין בית שלא היו בו נפגעים. משפחות שלמות נרצחו בקיבוץ הזה".
"כשהגענו, כאן על השביל" הוא מראה באצבעו, "שכב מחבל שהצליחו ב"ה לחסל. מיד אחרי שרצחו את בני הבית, המחבלים שביצעו את הטבח בתוך בית משפחת קוץ, נעלו את הממ"ד והניחו רימון פתוח על החלון, כשהם מתכננים שאנחנו ניכנס, ואז זה יתפוצץ עלינו. ב"ה הצוות של סילוק הפצצות, הצליחו לאתר את זה מבעוד מועד וכך ניצלנו".
"כל בית פה זה סיפור, כל משפחה זה סיפור. יש בית, מטבח, תמונות של המשפחה בכל הפינות, אנשים שנרצחו רק בגלל יהדותם. משהו שלא נתפס לא בשכל האנושי ולא בשכל הרגשי" אומר בוקצ'ין ומוסיף מיד: "אומרים שהם התנהגו כמו חיות, אבל הם לא היו גם חיות. הם הרבה יותר גרוע מכך. חיות לא רוצחות בכזאת אכזריות".
איך מתמודדים עם מראות שכאלו? אנחנו שואלים.
בוקצי'ין: "אם אני אגיד שיש תשובה זה שקר, אבל כן. יש לנו שליחות לאומית ויהודית. זק"א נקרא על שם ראשי תיבות 'חסד של אמת' עם הנפטרים, אבל האמת היא שזהו חסד של אמת גם עם החיים. עם המשפחה, האחים, הילדים וכל מי שנשארו לבד. חסד של אמת עם כל אלו שלא יודעים מה גורלם של היקירים שלהם, עם כל אלו שאין להם שקט עד שידעו שבני המשפחה שלהם הובאו בשלמותם לקבר ישראל ולכן אנחנו חוזרים שוב ושוב, יום אחרי יום, אוספים כל טיפת דם ומעבירים לקבר ישראל".
המראות הקשים הם לא רק ביטוי. גם למיומנים שבחבורת אנשי החסד, לא היה קל להיחשף אליהם ואפילו ליבו של איש שיחנו, מוטי בוקצ'ין, לא עמד בכך והוא אושפז למספר ימים, שלאחריהם שב מיד אל השטח. כשמדברים איתו על המראות הקשים, הוא לא בורח. יש לו מסר. "אני מחובר למקובל הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ וכשאושפזתי, הוא התקשר אליי כדי לחזק ולעודד אותי. בשיחה איתי הוא אמר לי: מותר לשאול שאלות, אבל אנחנו צריכים לשאול לְמָה ולא לָמָּה. לשאול מה הקב"ה רוצה מאיתנו ומה אנחנו צריכים לעשות שונה.
"זה לא סוד שהייתה שנאת אחים בתוכינו, הציבור החרדי היה מושמץ בכל מקום. הציבורים לא הסתדרו, אנשים רבו, הפוליטיקה הייתה קשה ועכשיו כולם מאוחדים. צריך לזכור: כשעמ"י היה מאוחד, אף פעם לא יכלו לפגוע בו. עכשיו זה הזמן שאנחנו צריכים להתחזק ולקחת את זה איתנו. זה המסר מצד אחד, מצד שני, צריך לראות את כל הציבור בכללותו שמרעיף ונותן. ביקשתי קסדות, ציוד מגן וציוד נלווה וכולם נרתמו. אי אפשר שלא להביט על כך ולהתפעם".
יש קרן אור בתוך החושך? שאלנו.
לא קל עבור דובר זק"א שרואה רק מראות שקשה לתאר, להצביע על קרן אור בתוך חושך והוא בורר את מילותיו בקפידה: "כשאנחנו מצליחים לאתר עוד גופה, או למשל כף יד שאיתרנו רק אתמול בבית שרוף, ועל ידי הדנ"א הצליחו לקבוע בוודאות מי היה בבית. ותבין שמדובר באחד הנרצחים שהיה מוגדר כנעדר, ובזכות זה הוא זוהה. עכשיו המתנדבים חוזרים שוב, ומחפשים עוד ממצאים ומוצאים כאלו. נכון שזה חושך בתוך החושך, אבל עבור המשפחות זה קרן אור".
רגע לפני סיום, לדובר זק"א יש כמה מילים חמות לא רק עבור מתנדבי זק"א, אלא גם עבור שאר ארגוני החסד והסיוע: "לראות את המסירות של המתנדבים בארגוני החסד וההצלה השונים, זה אומר שעם ישראל הוא עם הנצח. עם האמת".
אחרי המילים החמות, אנחנו מתחבקים ונפרדים במהירות, חוששים מהסמיכות לגדר, כשעזה חשופה מול עינינו. אנחנו חוזרים חזרה לסדר היום שלנו, אבל בוקצ'ין ממשיך לזירה נוספת, לא מרוחקת: בארי.
