יו״ר המחנה הממלכתי, השר בני גנץ הערב (ג) אמר, בקריה בתל אביב בהצהרת קבינט המלחמה: ״אנחנו ממשיכים ומרחיבים את התמרון ברצועת עזה, וכפי שהבטחנו – שום דבר לא יעצור אותנו. היו שחשבו שהחמאס ימנע את חידוש הלחימה, או שאנחנו נימנע ממנה, ואנחנו מוכיחים שרק ישראל תקבע את עתידה. נפעל כמה שנצטרך, ובכל מקום שנידרש – בדרום וגם בצפון. נעשה זאת תוך שאנחנו מקשיבים לידידותנו, ועושים מה שנכון למדינת ישראל.
למלחמה הזו יש מחיר כבד. אני מבקש למסור למשפחות החללים שנפלו תנחומים מעומק הלב, ולאחל החלמה מהירה ושלמה לפצועים.
היום קיימנו מפגש מורכב, כואב וחשוב עם משפחות החטופים ובהם חטופים ששבו.
אנחנו כקבינט מחויבים להשאיר את הדלת פתוחה 24\7 למשפחות האלו. לכולן.
אנחנו מנהלים מאמץ אדיר כדי להביא לשחרור החטופים. משימה שמתקיימת במאמץ של צוות גדול, ושל מדינה שלמה.
אני מבקש לחזק את מי שעוסקים לילה ויום במשימה הקדושה הזו – הלוחמים שמחרפים את נפשם, המשפחות שנאבקות באופן מעורר השראה. לראש המוסד, לאלוף ניצן אלון, לראש השב"כ, לרמטכ"ל, לגל הירש וכל מערך הממונה על הקשר עם המשפחות ולאנשיהם כולם. כל עם ישראל גאה וסומך עליכם.
כשאני רואה את השבים שנאבקים למען החזרת החטופים שנותרו בעזה, אני נפעם. ההירתמות שלהם היא שיעור בעוצמתה של החברה הישראלית ובערבות הדדית.
אני מבקש להדגיש – נפעל בכל דרך כדי להחזיר את החטופים הביתה. הם כולם בנותינו ובנינו. אין חטוף שחשוב יותר או פחות מהאחר. האחריות שלנו היא לכולן ולכולם. כל הזדמנות, מדינית או מבצעית, להחזיר אותם – תמומש.
יומיים לפני חנוכה, שבו אנו מציינים את הגבורה של עמנו, הגענו שוב לתקופה שבה מתגלה גבורה עילאית של יחידים ושל החברה כולה. אור גדול זורח מרבים כל כך בחברה שלנו.
שניים מהגיבורים האלו שנפלו הם גיא שמחי ז"ל ומשה לייטר ז"ל, שהאבות שלהם פרסמו מכתב שחייב להיות צו השעה לכולנו, וכך כתבו: "בימים בהם אנו ממשיכים לקבור את מתינו, אך מכים בעוז ובגבורה את אויבינו הנתעבים. בימים בהם אנו מגבירים את המאמצים להשיב את שאר חטופינו, מחויבים אנו להניח את המחלוקות בצד ולפעול כעם אחד, מלוכד ונחוש".
ואכן, כמדינה, כעם, כאזרחים. חובתנו שתהיה יד לוחמת, ויד בונה. בכוח עוצמתנו הצבאית והחברתית, ננצח. באחדותנו, בגבורת לוחמינו ובמנהיגות שנגלה, נגבר על אויבינו.
אני מבקש לפנות אליך, אדוני ראש הממשלה – מחר יובא תקציב המדינה לשנת 23 להצבעה בקריאה ראשונה. אזרחי ישראל נפגעו כמעט כולם מהאתגרים שמציבה המלחמה גם בהיבט הכלכלי, במיוחד המפונים מבתיהם והמילואמניקים. הם מסתכלים עלינו עכשיו בציפייה. עוד לא מאוחר, לעצור את התוספות התקציביות שאינן נוגעות ללחימה ולמעטפת שלה, ולהעביר אותם כמו את יתר המשאבים הפנויים לצורכי המלחמה. בימים כאלו וברגעים כאלו – נבחנת מנהיגות, ועלינו לגלות אותה.
גם בנושא הזה, כמו במלחמה, עלינו לפעול מתוך שיקול לאומי כולל.
עודד ירון, לוחם במלחמת יום הכיפורים, כתב ביומן שפירסם ג'קי חוגי: "לדעתי, אפילו אם ננצח, החיים אחרי ניצחון זה יהיו קשים בהרבה מאלה שלפניו". אני בטוח שננצח. כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, נלמד, נצמח ונתחזק.
אנחנו ערוכים להמשך המלחמה, וגם אחריה – לחודשים ושנים של פעילות מבצעית ועיצוב המציאות. יש לנו את הנחישות ואורך הרוח. יש לנו את הטובים שבאנשים.
גם אם הניצחון יהיה קשה מאלה שלפניו – אנחנו ננצח. וגם אם הבנייה תהיה קשה יותר – אנחנו נבנה. ערב החנוכה, נעשה הכל כדי שהאור אצל כל משפחות החטופים יאיר מהחלונות, שבבתים בנגב המערבי ובצפון יחגגו וכדי שהאור של עם ישראל ינצח.״
