בטורו של קלמן ליבסקינד הוא משבח את פעילותה של השרה אורית סטרוק, זו שהאופוזיציה בכנסת ובתקשורת נהנית לחבוט בה וללעוג לה, אבל בפועל, הייתה היחידה שהתריעה מפני הסכנה העזתית שלא מטופלת.
ליבסקינד מצטט את אריאל כהנא שפרסם ב"ישראל היום" שרשרת של פניות ומכתבים ודרישות של סטרוק לדיון על הנעשה ברצועת עזה. מאפריל ועד ספטמבר 2023 היא התריעה לפחות 15 פעמים מפני התעצמות חמאס. "רוב הנשק והתחמושת של ארגוני הטרור בעזה מיוצרים בתחומי הרצועה. רוב החומרים המשמשים לייצור זה מגיעים לרצועת עזה מישראל", כתבה לגלנט בחודש יוני האחרון.
היא עסקה בביקורת על החלטת ממשלת בנט־לפיד להכניס מלט לבן לעזה, ועל ההחלטה שלהם להכניס לרצועה יריעות פלדה ופיברגלס ושאר מוצרים שסייעו לבניית נשק ומנהרות. היא ביקרה את הממשלה הקודמת, וחזרה וביקרה בישיבות הממשלה את הממשלה הנוכחית, שהיא עצמה חברה בה. ראש הממשלה, שר הביטחון, הקבינט, ראש השב"כ, ראש המל"ל, לכולם היא יושבת על הווריד. "אין בכוונתי להתערב בתפקידך כשר ביטחון", כתבה לגלנט ביוני האחרון, "אלא שהסוגיה של מתן אפשרות נוחה לארגוני הטרור להתחמש בין סבב לסבב היא סוגיה אסטרטגית, שנראה לי שכל הממשלה צריכה לתת עליה את הדעת".
לסיום כותב ליסבקינד, "אני מכיר את אורית סטרוק עשרות שנים. הרבה לפני שהפכה לחברת כנסת. היא נודניקית מהזן שמערכת הביטחון חייבת. בקיאה בכל, לומדת הכל, מתעניינת בכל, מטרידה עם שאלות על הכל. עוד עשרה כמוה – ואולי היינו היום במצב טוב יותר.למה אני מביא את הסיפור שלה? כי לא יעלה על הדעת שגם אחרי שעברנו מה שעברנו, עיתונאים שמקבלים משכורת כדי לשאול שאלות ולא עושים את זה, מכלים את זמנם במאמץ ליירט כל איש ציבור שמבקש לעשות את עבודתו".
