יונתן רזאל מספר: ״אני זוכר אותנו, קבוצת מוסיקאים, ביום שלישי שאחרי תחילת המלחמה יורדים דרומה לאיזור נתיבות. עולם חדש במצב הלם, שקט כואב, הדי פיצוצים ללא הרף, עשן ומתח. רחובות ריקים. איכשהו מתגלגלים לבסיס זמני באולם ספורט של קיבוץ ופוגש שם את החיילים שלנו. מה אפשר להגיד? עוצמות, עדינות, מסירות, חן, גבורה וכו'. זה היה ניכר כבר אז לפני הכניסה לעזה ועכשיו זה כבר מפורסם וידוע: מדובר במלאכים. פתאום קראו לכולם שם למסדר ושמעתי את החיילים קוראים בקצב ״ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם״. ואיכשהו המשפט הזה ליווה אותי והתנגן בראשי בשבועות הבאים ב"מילואים" שעשינו בבסיסים, ולאט לאט זה הפך לניגון ותפילה ששרנו מול החיילים. השיר הזה הוא המשך ישיר לימים ההם, רצון לתת כוח עידוד ותפילה. ״עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום״.
המילים כאמור מן המקורות, הלחן של יונתן רזאל וההפקה המוזיקלית של סתיו בגר.
