הרב אליהו גוזלן היה מוכר ביישוב רכסים שבצפון הארץ. הוא היה ידוע כשקדן מופלא שעוסק בתורה בשמחה גדולה יומם ולילה, מתוך אמונה טהורה ויוקדת.
הפרנסה של הרב גוזל ורעייתו, הגיעה משלושה מקורות: המלגה הצנועה שקיבל בכולל האברכים בו למד, השכר הזעום שקיבל עבור ליווי תלמידים בהסעות לתלמודי התורה, והמשכורת הקבועה והלא מתגמלת במיוחד, של הגב' גוזלן מעבודתה כסייעת בגני ילדים.
למרות זאת, ההורים ושמונת ילדיהם חיו בביתם בשמחה ובנחת, בעוני נורא, אבל עם חיוך על פניהם בכל עת.
המשפחה מתגוררת בדירת עמידר ישנה מאוד, שלושה חדרים. חדר הורים, חדר ילדים וסלון שמשמש גם הוא כחדר ילדים. שתי בנות ישנו בקביעות בחדר ההורים, פשוט כי לא היה מקום אחר, שניים נוספים בסלון ועוד ארבעה בחדר הילדים, בצפיפות ובדחקות גדולה.
לעזרה דחופה ל-8 היתומים הקליקו כאן עכשיו>>>
במוסדות החינוך הכירו במצב המיוחד ופטרו אותם מתשלום שכר לימוד עבור הילדים, מתוך הבנה שלרש אין כל, וגם בשל העובדה שזכה לילדים תלמידי חכמים המפארים את המוסדות בהם הם לומדים.
אבל אף אחד לא הבין עד כמה המצב הגשמי בבית קשה וחמור. המשפחה לא חשבה להתלונן או לבקש עזרה, והרב גוזלן עצמו תמיד היה עסוק בלעזור ולסייע לכל אחד, כך שאנשים חשבו שיש לו מספיק לעצמו ולילדיו אם הוא מצליח לתת גם לאחרים…
לפני חצי שנה חש הרב גוזלן ברע, והלך להיבדק. הוא אובחן עם המחלה הנוראה, ומאז לא חזר לעצמו. מהלך המחלה היה מהיר ואגרסיבי מאוד. בתוך זמן קצר הוא החל לאבד את היכולת התפקודית ומצבו הבריאות הלך והתערער. גופו הלך ונחלש במהירות, וביום ראשון טז אדר השיב נשמתו ליוצרה, כשהיא מזוככת בכלל מיני טהרה.
בפטירתו הותיר את רכסים כולה אבלה ומיותמת, ובביתו נותרו רעייתו האלמנה שתחי', כשהיא שבורה ורצוצה, ושמונת ילדיהם שנותרו יתומים ואין אב.
לעזרה דחופה ל-8 היתומים הקליקו כאן עכשיו>>>
בנו הגדול כבן 19 והקטן מבין הילדים כבן 3 בלבד. הרב גוזלן לא זכה להשיא אף אחד מילדיו.
המנחמים שהגיעו לבית המשפחה כדי לנחם את האבלים בימי השבעה, יצאו מהבית כשהם המומים מהעוני והדחקות. תנור האפייה והכיריים לא עובדים, מזגנים אין בנמצא, המקרר חורק ולא עושה את עבודתו כראוי, וממילא אין הרבה אוכל להכניס בו, וגם ארונות המטבח השבורים די ריקים, ואין בהם מצרכי מזון כמעט.
משפחת גוזלן זקוקה לעזרה דחופה. טיפולים רגשיים משקמים לאחר הטרגדיה הנוראה, דחופים במיוחד. כמו כן זקוקה המשפחה למעט עזרה כלכלית מיידית, שיפוץ הבית והעלאת רמת החיים לרמה מקובלת וסבירה, גם אם ברף הנמוך.
זה הזמן לפתוח את הלב ולהעניק ליתומים הללו נתינה שיש בה ממשף כל אחד כפי נדבת לבו, סכום כסף שיוכל לסייע להם להרים את הראש, ולהמשיך לנהל חיים תקינים, למרות הטרגדיה הקשה שחוו.
