השבוע התחוללה סערה של ממש, כאשר מרנן ורבנן גדולי ישראל הורו שלא להתייצב עוד בלשכת הגיוס, גם לא בצו ראשון.
זו גם הייתה שעתם הגדולה של כל המתנגדים, אלו שהובילו את המחאות נגד הגיוס והורו כבר לפני עשור שלא להתייצב בלשכות. "אמרנו לכם" הם אמרו ושכנעו שהם חזו את הכל מראש. ואחרים? העדיפו שלא לראות את התמונה המלאה.
כעת, הגיע הזמן לפרק ולהרכיב מחדש את הטענות ולהבין האם מדובר במי שהעדיף שלא להסתכל על האמת בעיניים פקוחות, או שמא דווקא המשבר הזה מוכיח, עד כמה גדולי ישראל היו אלו שניווטו את הספינה בבטחה ולימים עוד יתברר, כי גם ההוראה שלא להתייצב כעת, היא זו שהצילה את עולם התורה. ובכן…
לולי הוראתו החד משמעית של מרן הגראי”ל שטיינמן זצ"ל, לנסות להרוויח זמן עם פקיעתו של חוק טל, אותה דרך שבה הלכו כל גדו”י לדורותיהם לפיה או שהפריץ ימות או שהכלב ימות, נדמה שהיינו היום במצב אחר לגמרי.
כן, רק בזכות זה היה לעולם הישיבות מעל עשור של שקט, בלי שום צווים, בלי שום איומים, בלי ג’יפים של המשטרה הצבאית, שמבצעים מעצרים ליליים באמצע ימי ביה”ז בבתים של עריקים. בלי בחורי חמד שמוחקים להם את יראת השמיים בבתי הכלא הצבאיים על כל מה שהולך שם.. שור בלי רישום פלילי לעשרות אלפי בחורי ישיבות וצו איסור יציאה מהארץ, או מניעת אפשרות למקרה שירצו אחרי החתונה לעבוד במקום נורמלי שהוא לא באסטה.
מעל עשור שהשלטונות הניחו לעולם התורה להתקיים כסדרו, כשכל מה שהיה דרוש הוא להגיע יחד עם חצי מהישיבה באוטובוס ישיר ללשכה שמותאמת מבחינה רוחנית, לחתום על מסמך, ולחזור לבית המדרש.
לעומת 95% מעולם הישיבות ששערה אחת מראשם לא נפגעה והמשיכו בשגרת יומם כאילו לא ארע מאומה, היו 5% שא”א לומר עליהם שהם המשיכו כרגיל. הם נעצרו שוב ושוב, אם זה בהפגנות, אם זה בכלא צבאי, אם זה בהארכות מעצר בבתי משפט. ”שטייגען צפוף” לא היה שם! השגרה של בן ישיבה שספון באהלה של תורה התחלפה במכות עם שוטרות, בריקודים סוערים על פסי רכבת קלה לצלילי פרסות סוסים ופרשים, או לחילופין תוך התבוססות במי בואש מצחינים בשעה שהם מונעים כל פעם מאלפי אזרחים תמימים להגיע הביתה, לעבודה, לבית החולים, כשברוב המוחלט של המקרים מדובר באחיהם החרדים דמם ובשרם.
כן, הם אלו שבמשך יותר מעשור הפקירו את החינוך של הדור הצעיר שלהם שפער פיו בגסות חולנית על כל מי שהעז לא ליישר איתם קו, הם אלה שעכשיו מעיזים לומר לרוב מוחלט של הציבור שהוא טעה והם נעבעך אלה שצדקו כל הזמן.
הגיע הזמן לפקוח עיניים, להישיר אליהם מבט ולתהות: במה אתם צודקים?!
