שנה וכמעט ארבעה חודשים לפרוץ המלחמה, ניתן להכריז שציר ההתנגדות האיראני-שיעי – שהקיף את ישראל ב"טבעת אש" יעילה שהמיטה עליה אסון – ספג פגיעה אסטרטגית משמעותית, ואינו כתמול שלשום. בזו אחר זו ספגו זרועות התמנון של איראן מכה אחר מכה, כשגם בשטחה הוכיחה ישראל עד כמה היא חשופה לתקיפות אוויריות. אלא שלרפובליקה האיסלאמית עוד נותרו קלפים שאסור לזלזל בהם, ומתוך חולשתה ההיסטורית היא מנסה להלך בזהירות בין הטיפות – ולהשתקם.
כבר שבועות שלא שמענו על פעילות המיליציות הפרו-איראניות, שפעלו תחת השם "ההתנגדות האיסלאמית בעיראק". אלה שירו לישראל בתדירות גבוהה במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בעיקר כטב"מים, וגם גרמו לנפילתם של סמל דניאל אביב חיים סופר ורב"ט טל דרור בצפון הגולן. הלוחמים נהרגו מפגיעת כלי טיס שחדר מעיראק, אך רוב השיגורים של המיליציות הללו בוצעו משטח סוריה – ולעיתים גם תוך לקיחת אחריות משותפת עם החות'ים בתימן, עמיתיהם לציר האיראני-שיעי.
אבל נפילתו של הרודן אסד פגעה משמעותית, לפחות בינתיים, במעמדם של הכוחות האיראניים והפרו-איראניים בסוריה. פתאום, המיליציות שלחמו לצד אסד וטבחו עימו באזרחי סוריה הפכו לא רצויות בשטחה של השכנה מצפון. שבועיים לאחר אותה מפלה היסטורית, זמן קצר אחרי שגם חיזבאללה אולץ לנטוש את המערכה, דווח כי המיליציות יפסיקו לירות לשטח ישראל. הסיבה: השימוש באדמת סוריה לצורך ירי הפך לבלתי-אפשרי – ובמדינת האם, עיראק, האתגר של המיליציות הפך מורכב עוד יותר.
