צומת דרכים: הפלונטר של ישראל במשבר עסקת החטופים

ישראל נקלעה השבוע לצומת דרכים שלהערכתי כל כיוון בו נבחר ללכת – הוא לא אידיאלי. הכוונה כמובן היא בנושא החטופים.

ישראל יכולה למצוא עילה לחדש את הלחימה ואז היא מסכנת מאד את מצבם של החטופים. ראשית היא תפסיק בכך את החזרת החטופים של הפעימה הראשונה ויש עוד לא מעט האמורים להשתחרר, חלקם לצערנו הרב אינם בין החיים, ושנית – בכך ישראל בעצם עוצרת לגמרי את הפעימה השניה בה אמורים להשתחרר עוד חטופים חיים רבים, שלא לדבר על הפעימה השלישית במסגרתה אמורים להיות מוחזרים חטופים שכבר אינם איתנו לצערנו הגדול.

אופציה אחרת היא ללכת לפי מתווה ההסכם ואז ישתחררו חטופים גם בשבת הקרובה, גם בשבת שאחריה וגם בזמן שלאחר מכן. הבעיה היא שכדי להגיע ליישום שלב ב' צריך להתקיים מו"מ בין ישראל לחמאס. אין פרטים על המתווה הזה.

כאן צפויה התנגשות דרמטית בין ישראל לבין החמאס: ישראל תדרוש במינימום הגליית מנהיגי החמאס מהרצועה והתפרקות החמאס מנשקו. מן הסתם החמאס לא יסכים לכך. ואז, העיסקה תיתקע. יתכן וכדי להרוויח לכל הצדדים זמן – העיסקה הראשונה תימשך עוד כמה פעימות "קטנות", ויתכן שאף צד לא יזוז בעמדתו – מה שיוביל כמעט בוודאות לחידוש המלחמה.

מבחינת ישראל, אם זה יקרה – אנחנו נפעל תוך גיבוי מלא של הנשיא טראמפ. יתכן מאד שאם הלחימה תתחדש ישראל תוכל גם להפעיל לחץ נוסף על החמאס בדמות למשל צמצום הסיוע ההומניטרי – פעולה שאמורה להקשות על החמאס את חיי היומיום ובעיקר את יכולתו למכור מזון ותרופות תמורת ממון רב. כמובן ששתי האפשרויות הללו אינן מיטביות.

בעיניי, הדיל הכי טוב לישראל הוא ששלוש הפעימות יתקיימו בלי קשר לשאלה איפה יהיה החמאס ואיפה יהיה צה"ל בסופן. אני רואה במלחמה בחמאס פרוייקט שלא בהכרח חייב להסתיים עכשיו ומיד.

בואו ננתח את מצב הדברים נכון לעכשיו – מטרות המלחמה היו: בטחון לתושבי עוטף עזה וכל מדינת ישראל, מיטוט שלטון החמאס והחזרת החטופים. נדמה לי שניתן לומר ביושר שאת סוגיית הבטחון השגנו במידה רבה: יכולתו של החמאס לירות רקטות לעבר ישראל, גם אם קיימת בשוליים, פחתה כמעט ללא כלום, גם יכולתו של החמאס לחדור לתחומי ישראל ולבצע הרג תושבים אינה קיימת, את מרבית שליטי החמאס חיסלנו, ובראש ובראשונה את מנהיג החמאס – יחיא סינוואר ורבים מאד מהצוות הבכיר. זהו הישג לא מבוטל.

בסוגיית החטופים – רבים מהם כבר שוחררו. זהו לא ההישג הנדרש, אבל זה גם לא אפס. כלומר, גם אם ניסוג מעזה וגם עם סינוואר האח ואחרים יישארו – מצבנו הבטחוני משופר לעין ערוך מכפי שהיה. והכי חשוב – אם יקרה הנס וכל חטופינו ישובו אלינו, לבית החם של ישראל – תשמר לנו הזכות, ויש שיאמרו החובה, לנצל את ההפרה הקטנה ביותר של החמאס כדי להשמיד את אוייבינו והפעם בלי חשש לחיי החטופים. בואו נתפלל שהתסריט האופטימי יתרחש.