עדויות ראשונות של ארבעת המשוחררים האחרונים משבי חמאס חושפות מסכת התעללויות, הרעבה ועינויים שעברו במהלך תקופת שביים. טל שהם, עומר שם טוב, עומר ונקרט ואליה כהן שיתפו בפרטים הקשים מתקופת כליאתם במנהרות עזה. במשך למעלה משנה וארבעה חודשים הוחזקו הארבעה בתנאי מחייה בלתי אנושיים, כשהם כבולים זה לזה, וניזונים ממזון מועט ומקולקל. רק בשבועיים האחרונים, לקראת שחרורם, שופרו תנאי החזקתם.
בעדויות שנחשפו היום בחדשות כאן 11, תיארו המשוחררים את שגרת הכליאה הקשה במנהרות התת-קרקעיות. הם סיפרו כי הוחזקו באזור מחנות המרכז, רחוק מאור השמש, כשרגליהם כבולות בשרשראות ברזל. מצבם הגופני הידרדר משמעותית – כל אחד מהם איבד עשרות קילוגרמים ממשקלו.
תזונתם הייתה דלה ובלתי מספקת, וכללה בעיקר פיתות מעופשות וירקות רקובים. המים שסופקו להם היו מי-ים, ובימים מסוימים נמנעו מהם מזון ושתייה כליל. השיפור בתנאיהם הגיע רק בשבועיים האחרונים, כהכנה לשחרור.
העדויות חשפו גם את הלחץ הנפשי המתמשך שהופעל עליהם. אחד החטופים סיפר על השימוש הציני שעשו שוביהם באותות החיים: "אחרי שהגיע ממני אות חיים, המחבלים אמרו לי שזה לא יעזור לי, ושהם ידאגו להרוג אותי. חשבתי שלא אצא מעזה בחיים". טל שוהם ועומר ונקרט, שהוחזקו יחד עם חטופים נוספים, שמעו את שוביהם מאיימים על אלה שנותרו בשבי: "הם משתחררים, אתם לא תצאו מעזה".
עומר שם טוב, שהוחזק רוב התקופה במנהרה חשוכה, מצא חיזוק בידיעה שמשפחתו נאבקת למענו. "למרות שהיה לי קשה, לא הפסקתי להאמין. האמונה חיזקה אותי", שיתף. בהתייחסו לטקס שבו נראה מנשק שני מחבלים הבהיר: "הכלבים האלה אמרו לי לעשות את זה, לא הייתה לי ברירה".
אליה כהן, שהוחזק בכלוב יחד עם חטופים אחרים, מצא נחמה בתפילה. "קשה לי המחשבה שמי שהיה איתי עדיין בשבי", אמר עם שחרורו. הוא העביר מידע על חטוף שעדיין מוחזק בשבי, כאשר שניהם כמעט ולא נחשפו למידע מהעולם החיצון.
