הניצולה מפיגוע האבנים בעוקף חווארה, תהלה דביר, אם לשבעה מאלון מורה, גננת במקצועה שהייתה בדרכה ממסיבת יום הולדת אצל גיסתה, מתארת את רגעי התקיפה: "נסעתי עם התינוקת שלי בת החודשיים, ופתאום ראיתי מחבל עומד בצד הדרך. זה היה ברור – הוא פשוט קם, זרק והלך. אפילו ג'יפ של צה"ל שהיה בסמוך לא הרתיע אותו. הייתה לי תחושה שאין לי לאן לברוח. האבן פגעה ברכב, רסיסים עפו לכל עבר, בנס זה לא פגע בי או בתינוקת".
דביר זועקת כי אין מדובר במקרה נקודתי אלא במלחמה כוללת שיש להכריע: "זה לא מחבל אחד – זו מלחמה. לא יכול להיות שהתגובה תהיה נקודתית, למצוא ולעצור את זורק האבנים. צריך מבצע עומק, להוציא אותם משם. גם אם יתפסו אותו, זה לא יפתור את הבעיה. זו הארץ שלנו, ואנחנו צריכים להיות כאן".
למרות הפיגוע הקשה, דביר לא מתכוונת לשנות את שגרת חייה: "כן, אני אמשיך לנסוע כאן. זה המקום שלנו, ואנחנו נמשיך לגור פה. זה לא מה שיעצור אותנו".
ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, שוחח עם דביר לאחר הפיגוע ושמח לשמוע כי היא ותינוקה לא נפגעו. לדבריו:
"נפעמתי מעוז הרוח של האזרחית, תושבתו השומרון, שהותקפה – רוחנו איתנה! הטרוריסטים הברברים לעולם לא ישברו אותנו. אני דורש מממשלת ישראל ומהפיקוד הבכיר בצה"ל להפוך לחלוטין את המשוואה ביהודה ושומרון.
יש להתייחס לפיגוע הזה כאילו היה פיגוע ירי – אבנים הורגות, וראינו זאת בעבר, במיוחד לאחר השביעי לאוקטובר. אי 'הפיכת שולחן' אחרי שמשפחה ניצלת בנס מפיגוע אבנים עלולה להוביל לאסון כבד יותר.
זהו תפקידו של צה"ל, ורק של צה"ל, להגיב ביד קשה. ההתיישבות בשומרון, יחד עם כל עם ישראל, מצפה מממשלת ישראל ומהפיקוד הבכיר בצה"ל לשנות את כללי המשחק ולצאת לתמרון קרקעי מלא באזור, כדי להחזיר את הביטחון לתושבים.
הביטחון וההתיישבות תמיד הלכו יחד, והיום כולם מבינים שצריך להיות חזקים גם בזה וגם בזה. כמו הרוח של התושבת הגיבורה שהותקפה וסיפרה לי שהיא לא תפסיק לנסוע, לא תחשוש ולא תפחד. אנחנו מצפים מהממשלה להוסיף עוז, גבורה ונחישות – זה מה שנדרש, וזה מה שנכון לעשות!"
