האלוף (במיל') אליהו (אלי) זעירא, מי שכיהן כראש אגף המודיעין (אמ"ן) של צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים ונחשב לאחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה הצבאית של ישראל, הלך לעולמו. זעירא היה דמות מרכזית באירועי אוקטובר 1973, והאיש שהמילה "קונספציה" דבקה בו ככתם בל ימחה.
זעירא נולד בחיפה, הצטרף לפלמ"ח ושירת בצה"ל מאז הקמתו. הוא נחשב לקצין מבריק, כריזמטי ובעל ביטחון עצמי רב. הקריירה שלו ידעה עליות מהירות: הוא כיהן כראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין, כמפקד חטיבת הצנחנים (באופן זמני) וכנספח צה"ל בארצות הברית. בשנת 1972 מונה לראש אמ"ן. המינוי נתפס אז כטבעי עבור הקצין המוערך, אך איש לא צפה את הטרגדיה שתתרחש במשמרת שלו, שנה מאוחר יותר.
לקראת יום הכיפורים תשל"ד (1973), הצטברו ידיעות רבות על הכנות מצריות וסוריות למלחמה. למרות הסימנים המעידים – כולל פינוי משפחות היועצים הסובייטים וידיעות שהגיעו מהמוסד – דבק זעירא בהערכת המודיעין כי הסבירות למלחמה היא "נמוכה".
זעירא האמין בלב שלם כי מצרים לא תצא למלחמה ללא יכולת תקיפה אווירית בעומק ישראל, וכי סוריה לא תתקוף לבדה. ביטחון עצמי זה הוביל לכך שגם בבוקר יום הכיפורים, שעות ספורות לפני פרוץ האש, עדיין לא ניתנה התרעה חד-משמעית לגיוס מילואים נרחב, החלטה שעלתה בחיי חיילים רבים ובפתיחה קשה וכואבת למלחמה.
ועדת אגרנט, שחקרה את נסיבות פרוץ המלחמה, הטילה על זעירא אחריות אישית כבדה. הדו"ח קבע כי זעירא היה "ביקורתי מדי" כלפי המידע שהגיע אליו ולא העריך נכונה את כוונות האויב. הוועדה המליצה שלא ימשיך לכהן כראש אמ"ן, מה שהוביל לסיום הקריירה הצבאית שלו ולשחרורו מצה"ל.
במשך עשרות השנים שחלפו מאז המלחמה, זעירא לא הרפה מהניסיון לטהר את שמו. הוא טען כי המחדל לא היה מודיעיני בלבד אלא מדיני, והאשים את הדרג המדיני (ובראשו גולדה מאיר ומשה דיין) בכך שידעו על המלחמה אך נמנעו ממתקפת מנע בלחץ אמריקאי.
בשנים מאוחרות יותר, הסתבך זעירא בפרשה נוספת מול ראש המוסד דאז, צבי זמיר. זעירא הואשם כי חשף את זהותו של אשרף מרואן ("המלאך") כסוכן המוסד הבכיר במצרים, בטענה שמרואן היה למעשה סוכן כפול שהונה את ישראל. חשיפת השם הובילה למאבק משפטי מתוקשר ומר בין שני ראשי הארגונים לשעבר, ולביקורת חריפה על זעירא מצד בית המשפט וקהילת המודיעין.
