ערב שבת שלום לאחי ואהוביי, שבת פרשת וישלח.
אומרת התורה (ל"ה, י"ח-כ') על פטירתה של רחל אמנו וקבורתה בדרך בית לחם. רבותינו מסבירים (ילקו"ש כאן ועוד) למה נקברה שם? כי כשיבואו הגולים בימי נבוזרדן ויעברו שם, לצד התפלה של כל האבות והאימהות, יש של רחל. " כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה'" וכו' (ירמיה ל"א, ט"ו). מה יש כאן? רחל היא סך הכל פעלה פעולות פנימיות – סך הכל היא שתקה, הבליגה. היא עשתה פעולות פנימיות עם עצמה. ודווקא הכוח הזה של עבודה פנימית, הוא הכוח שמשפיע יותר.
אומרים רבותינו (בראשית רבה ע"ג, ז'): "אין עמלק נופל, אלא בידי בניה של רחל". זאת אומרת: עמלק, האויב הגדול של עם ישראל, נופל בידי אלו שפעלו בפנימיות שלהם. אז נכון פעולות חיצוניות הם דברים חשובים, הם מפעילות השפעה על הפעולות הפנימיות, אבל בסוף התכלית היא דברים שאדם פועל בעצמו. שהתפילה שלנו תהיה יותר פנימית, שאהבת החבר תהיה יותר פנימית, שלום הבית שלנו יהיה יותר פנימי. הפעולות הפנימיות, הם אלו שפועלות למרחוק. ולה מבטיח הקדוש ברוך הוא: "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (שם ט"ז).
שבת שלום ומבורך!
