בישיבת מיר ברכפלד שבמודיעין עילית בליל שבת האחרון נשא ראש הישיבה הגאון רבי נועם אלון שליט״א דברים נוקבים ומעוררי מחשבה, בעונג שבת שנערך לכלל בני הישיבה, בה התייחס לנסיונות התקופה, וכדוגמא הביא את אחד השירים המוכרים בתקופה האחרונה, הפותח במילים: “אני לא צריך את הבעקיטשע שלך, אני צריך אותך, את הלב שלך”.
בדבריו עמד ראש הישיבה על כך שרבים מהשירים והמסרים הנשמעים כיום מדגישים שוב ושוב את הדחייה של החיצוניות לטובת ה”לב”, אך לדבריו יש כאן נקודה שדורשת בירור עמוק יותר. “יש משהו מוזר היום”, אמר, “הרי באופן טבעי היה צריך להיות עולם של ישיבות קטנות, עם יחס אישי לכל בחור. מה קרה שבפועל יש ישיבות המוניות, עם מאות ואלפי תלמידים?”
בהמשך דבריו הסביר כי ישיבה בדורנו איננה רק מסגרת לימודית זמנית, אלא “שיוך”, זהות שמלווה את הבחור לכל חייו. כמו בחסידות, מה מחזיק חסידות? השיוך. יש חסידות עם ספודיק ויש חסידות עם שטריימל, יש טישים ויש לבוש, וכל זה בונה את ההזדהות והקשר. לדבריו, גם בעולם הליטאי קיים עוגן דומה: “אצלנו הטיש הוא סדר א’”.
מתוך כך אמר ראש הישיבה: “אני אומר, אני כן רוצה אותך עם הבעקיטשע, עם החיצוניות. כי החיצוניות מביאה לפנימיות”. הוא הדגיש כי המסגרת החיצונית, הישיבה, הלבוש, ההשתייכות, משמשת בדור הזה כמעין “תיבת נח”, השומרת על הבחור ומאפשרת לו לגדול מבפנים. “הישיבה היום צריכה להיות בית גידול”, אמר, “וכל ישיבה יש לה דרך מיוחדת משלה. לא פלא שאברך, גם שנים רבות אחרי החתונה, עדיין משויך לישיבה שבה למד, זה החיבור שלו, זה העוגן”.
לדברים הללו קיבל המשך בלתי צפוי, אמש במסיבת החנוכה שנערכה בישיבה. במהלך הערב הזמר מנדי וייס החל לשיר את אותו שיר מוכר. בשלב מסוים ניגשו אליו הבחורים, שיתפו אותו בדברי ראש הישיבה מהשבת והסבירו את רוח הדברים. וייס לא נשאר אדיש: מול הבחורים הוא שינה את מילות השיר ושר בקול: “אני צריך את הבעקיטשע שלך”, בגלל שאני צריך אותך!
צילום: אפי לרנר
