בפרשת השבוע – פרשת וארא – אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (ו', ה'). יש כאן דבר מפליא מאד. שבורא עולם יזכור את בריתו, זה הרי דבר פשוט וברור. זו הבטחה שהבטיח לאברהם יצחק ויעקב. ובכל זאת מה אומר בורא עולם? מה גרם לי לזכור את הברית? "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל". התפילה שעם ישראל התפלל מכל הלב, זה גרם לי "ואזכור את בריתי".
יש כאן סוד, איך בורא עולם מנהל את העולם. אדם חושב הרבה פעמים: "את הדבר הזה, אני בטוח משיג אותו". "זה, בידים שלי". אין דבר יותר בטוח מקיום של בורא עולם את בריתו. וגם על זה אומר בורא עולם: התפילה, היא זו שהביאה לקיום הברית ולזכרון הברית. יש דבר יותר בטוח מזה? לא. על כל דבר בחיים, על הדברים שנראים לנו הכי בטוחים, הדברים שנראים לנו הכי בידינו. תפילה. תפילה. תפילה.
יותר מזה, בורא עולם רוצה לברוא עולם ואומר: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וכו' עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" (בראשית א', י"א), והכל. ושום דבר לא יוצא, למה? "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (שם ב', ה'). כותב רש"י הקדוש (ד"ה כי לא המטיר): אין מי שיתפלל שירדו גשמים והכל יצמח. רצון ה' שהאדמה תוציא, אבל כך ה' התקין בעולמו – בלי תפילה, שום דבר לא זז.
גם הדברים שהם נראים לנו הבטוחים ביותר, נצרף להם תפילה מכל הלב לאבא שבשמים. "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנֲנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנֲנֵהוּ" (תהלים צ', י"ז).
יה"ר שתשרה ברכה בכל מעשי ידינו לטובה ולברכה. שבת שלום ומבורך!
