יש טרגדיות שהשכל האנושי פשוט מסרב לקלוט, והלב לא מסוגל להכיל. כזו היא הטרגדיה שפקדה את משפחת ברנשטיין שאיבדה כעת את אבי המשפחה, הרה"ח ר' משה חיים ברנשטיין ז"ל.
הסיפור של משפחת ברנשטיין הוא סיפור של כאב מתמשך, של דמעות שלא יבשו, ושל אם וילדים שעברו בשנים האחרונות סבל שקשה לתאר במילים.
הכל התחיל לפני כשמונה שנים, כשחרב עולמם לראשונה. בנם הקטן והמתוק, ארי ז"ל, ילד טהור בן שלוש וחצי בלבד, אובחן במחלה הקשה. במשך שנתיים וחצי נאבקו ההורים במסירות אין קץ. בתקופת הקורונה, בעוד העולם כולו ניסה להתרגל למציאות החדשה, משפחת ברנשטיין הסתגרה לחלוטין. חודשים ארוכים שהאחים והאחיות לא יצאו את פתח הבית, אפילו לא לסיבוב קצר, הכל כדי להגן על המערכת החיסונית הקורסת של אחיהם הקטן.
תפילות, טיפולים, תקוות ונהרות של דמעות נשפכו, אך לאחר סבל נורא, השיב ארי ז"ל את נשמתו ליוצרה כשהוא בן שש בלבד.
הכאב היה עצום, אך האב השבור לא נתן לייאוש לנצח. אלא שאז, כעבור כחצי שנה בלבד, השמיים נפלו שוב. בבדיקות שגרתיות התגלה כי ר' משה חיים עצמו, האבא החזק והאוהב, לקה באותה מחלה נוראה שלקחה את בנו.
שבר על שבר: מצילים את משפחת ברנשטיין! תורמים עכשיו >>>
ר' משה חיים היה איש של חיים. אברך צעיר ומאיר פנים, מראשוני המתיישבים החרדים בטבריה עלית ומייסדי הקהילה. הוא היה הרוח החיה בבית הכנסת, דמות שאי אפשר לפספס. כמנהל "מכון הקריאה ברנשטיין", הורים מכל רחבי העיר הפקידו בידיו את בניהם כדי שינחיל להם את אותיות התורה בבהירות ובמתיקות ייחודית.
הוא נלחם בגבורה. במשך כשנתיים וחצי הוא היטלטל בין בתי חולים בארץ ובחו"ל, עובר טיפולים מפרכים וייסורי גוף ונפש. לאחר תקופה ממושכת של טיפולים מעבר לים, הוא חזר לארץ. הייתה זו שנת הפוגה. האבא חזר לבית הכנסת, חזר לחייך, חזר להרביץ תורה. הקהילה נשמה לרווחה, והמשפחה הייתה בטוחה שהגרוע מכל כבר מאחוריהם. הילדים חזרו לראות את אבא שלהם.
אך התקווה התנפצה באכזריות. כעבור ארבעה חודשים בלבד המחלה חזרה, אלימה וקשה מתמיד. ר' משה חיים נאלץ לארוז שוב מזוודות ולטוס הרחק מילדיו, לטיפולים בארה"ב. במשך חצי שנה הוא נאבק שם על חייו, רחוק מביתו, כשכל רצונו הוא לחזור ולגדל את שבעת יתומיו. אך נגזרה הגזירה. בצאת חג השבועות, הוא עצם את עיניו לתמיד.
שבר על שבר: מצילים את משפחת ברנשטיין! תורמים עכשיו >>>
בבית בטבריה יושבת כעת אלמנה שבורה ורצוצה, שלא נשמה לרווחה כבר שמונה שנים. סביבה שבעה יתומים רכים – הגדולה בת 15, והקטנה רק בת שנתיים וחצי. ילדים שחוו טראומה על גבי טראומה. ילדים שקודם איבדו את האח הקטן שאהבו, וכעת איבדו את עמוד התווך של חייהם. את אבא.
המשפחה הזו מרוסקת כלכלית ונפשית. שנות המחלה הארוכות, הטיפולים המרובים, הטיסות לארה"ב וההישרדות היומיומית, כילו כל חסכון והותירו אותם מול שוקת שבורה. האמא חייבת כעת לאסוף את השברים, לשקם את הבית, להעניק טיפול ותמיכה נפשית לילדים שחוו אובדן כפול וטראומטי, ולנסות להיות להם גם אמא וגם אבא.
בני המשפחה פונים אלינו בלב קרוע וזועק: "אנא, אל תעמדו מנגד! מוכרחים לסייע ולהציל את האלמנה ושבעת היתומים! בואו ניתן להם את האוויר לנשימה שהם כל כך זקוקים לו, כדי שיוכלו לנסות לשקם את חייהם".
