עיתון ה"ניו יורק טיימס" פרסם פרטים ראשונים ומקיפים מתוך טיוטת הסכם הגרעין החדש והמתגבש בין ארצות הברית לאיראן. על פי גורמים רשמיים ודיפלומטים המעורים בפרטים, חלה התקדמות משמעותית במשא ומתן, והצדדים דנים כעת באופן ממוקד בארבעה נושאי ליבה קריטיים.
- השהיית תוכנית ההעשרה: ממשל טראמפ מציב דרישה נוקשה להשהיית תוכנית העשרת האורניום האיראנית למשך 20 שנה לפחות. מנגד, האיראנים מציעים תקופה של 10 שנים בלבד. גורמים אמריקנים מעריכים בשיחה עם העיתון כי הצדדים יתפשרו בסופו של דבר על נוסחת אמצע של 15 שנות השהייה.
- פירוק אתרי הגרעין המרכזיים: וושינגטון דרשה מהרפובליקה האסלאמית לפרק לחלוטין את שלושת מתקני הגרעין הגדולים והמרכזיים שלה בנתנז, פורדו ואיספהאן. איראן מוכנה עקרונית לדון בפירוק של שניים מהאתרים, אך מתעקשת להשאיר אתר אחד פעיל, ולו למטרות תעמולה והצגת הישג פנימי לפיו לא ויתרה כליל על "זכותה להעשיר".
- דילול האורניום המועשר: לפי המתווה, ארצות הברית תפעל דרך הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כדי לדלל את מלאי האורניום המועשר שכבר נמצא בידי איראן. בעוד שבוושינגטון דורשים לקחת חלק פעיל ופיזי בטיפול בחומר הגרעיני, בטהרן מבהירים כי האמריקנים יורשו למלא תפקיד של משקיפים בלבד מהצד.
- פיקוח ובדיקות פתע: ממשל טראמפ דורש מנגנון פיקוח חודרני וחסר תקדים, במסגרתו יוכלו מפקחים בינלאומיים לבצע בדיקות פתע "בכל זמן ובכל מקום" ברחבי איראן. סעיף זה נחשב לנפיץ ביותר, שכן רבים מהאתרים החשודים ממוקמים בלב בסיסים צבאיים סגורים של משמרות המהפכה – שסירבו לאורך השנים באופן גורף להכניס מפקחים זרים לשטחם.
ב"ניו יורק טיימס" מסייגים ומדגישים בשורה התחתונה כי גם אם הדרג המדיני באיראן ובארה"ב יגיע ללחיצת יד, יישום ההסכם בפועל מוטל בספק גדול, ויהיה תלוי לחלוטין בכך שהמהלך לא ייחסם או יטורפד ברגע האחרון על ידי ראשי משמרות המהפכה או פוליטיקאים קיצוניים בטהרן המתנגדים לכל פשרה עם המערב.
