חייל דתי, ששירת כמפקד תאג"ד (חוג"ד) בסיירת "חרוב" ונלחם בתוך רצועת עזה, החליט לצאת באומץ ולחשוף את האמת המזעזעת שמנסים להסתיר מתחת לשטיח. דבריו אינם מגיעים מתוך קמפיין פוליטי, אלא מתוך דם ליבו של מי שהיה שם, ומאשר את מה שגדולי הדור מזהירים מפניו שנים: צה"ל לא מסוגל ולא רוצה לספק סביבה שמורת עיניים, והוא כופה על משרתיו מציאות יומיומית של איסורים הלכתיים חמורים, איסור ייחוד, שבירת נגיעה ואווירה מופקרת המדרדרת את נשמת החייל.
יומן מלחמה: כך נראית הכפייה החילונית בשטח
העדות האותנטית של לוחם סיירת חרוב מציגה את קריסת גדרי ההלכה והצניעות במערכת הצבאית: "חלק מהשירות שלי נאלצתי לשבור נגיעה… היינו חודשיים בעזה, השינה הייתה בניגוד לכל דיני ייחוד. זה לא תקין מבחינה תורנית."
המערכת הצבאית אינה רק נכשלת בהפרדה; היא מייצרת מציאות של ייחוד וקרבה כפויה שבה חיילים מאמינים נאלצים לעבור על איסורי תורה חמורים בתוך כלי רכב ממוגנים ובתוך בתים נטושים.
"כמות ניבול הפה שנאלצתי לשמוע… כמות החיילים והקצינים שהעלו את רמת ההפקרות, רמיסת ההפרדה בשמירה בחפ"ק… חבר'ה שברמה יומית נפלו למכשולות חמורות."
הנוכחות המעורבת בלב אזורי הלחימה מייצרת אווירה מופקרת, שיחות המורדות לשפל רוחני, והסחת דעת מוחלטת מהקדושה ומהמשימה המבצעית.
"ההפרדה בין גברים ונשים לאורך כל היום ותחיים המשותפים היו פשוט ללא שליטה, גם בדברים הצנועים אין פיקוח והכל מתוך ליקויים תיכנוניים וחוסר אכפתיות לרמיסת נושאי הצניעות"
המבנה הצבאי הקיים גורם לרמיסת הצניעות הבסיסית ביותר, ומעמיד כל חייל דתי בסיטואציות משפילות המנוגדות לחלוטין לאורח חייו. "אני הייתי בסיירת חרוב… אם מישהו שואל אותי אם ללכת לתאג"ד, אני אגיד לו: אל תלך, מבחינה דתית אל תלך."
הלוחם מודה בפה מלא: השירות במערכת המעורבת דוחק את רגליהם של שומרי המצוות וממדר אותם בפועל מתפקידים משמעותיים.
העדות הזו היא תמרור אזהרה שחור ומזעזע לכל בית בישראל. היא מביכה את כל מי שמנסה למכור לציבור החרדי פנטזיות על "יחידות מותאמות". אם לוחם דתי בסיירת חרוב נאלץ לשכוב על מזרון לצד אישה, לשמוע נבלות פה ולעבור על איסורי נגיעה וייחוד בשם "המציאות המבצעית" – שום פקודת מטכ"ל על הנייר לא תגן על בחור ישיבה שייכנס לשערי הבקו"ם.
האמת הפשוטה והכואבת היא שצה"ל מובל על ידי אג'נדה ליברלית שהקריבה את הצניעות ואת קדושת המחנה. הצבא מעדיף להמשיך ולהכשיר מסלולים מעורבים, במקום לייצר יחידות נפרדות לחלוטין. הניסיון לגייס את בני הישיבות לתוך המערכת הזו אינו נועד לשלב אותם, אלא לחשוף אותם לאותה תרבות מופקרת, לרסס את זהותם הרוחנית, ולהעמיד אותם בנסיונות יומיומיים ששום חרדי המקפיד על קלה כחמורה אינו יכול לעמוד בהם.
אל תהיו תמימים
המציאות בשטח חזקה מכל הבטחה פוליטית. כשזה מגיע לרגע האמת בתוך השטח, כל הניירות והניסוחים המכובסים של הצבא מתאדים, והבחור החרדי נשאר בודד מול פקודות הכופות עליו שבירת גדרות הצניעות.
אל תהיו תמימים: כאשר לוחם דתי בסיירת מזהיר בקולו 'אל תלכו לשם, מבחינה דתית זה אבוד' – חוק הגיוס אינו הצעה לשילוב, הוא מלכודת שתרמוס את נשמת בניכם.
חובתנו לזעוק ולפקוח עיניים! הפיצו את העובדה היומית הזו עכשיו כדי שלא יוכל שום אדם לטעון "לא ידעתי"!
