הרה"צ רבי שמשון גולדמן זצ"ל, סגר מאחוריו את דלת הבית בדרכו לבית החולים. הוא יצא למשימה הקבועה שלו בחודשים האחרונים: להיות שם עבור רעייתו, הנלחמת בגבורה נגד המחלה הנוראה, ולחזק אותה בדברי אמונה ותקווה.
לפתע זה קרה. בפתאומיות. האבא והבעל המסור, זה שנשא על כתפיו את עול הבית, החובות הרפואיים והטיפול בילדים – פשוט קרס. בעוד הצוותים נלחמים על חייו, רעייתו החולה יכלה רק להתפלל בדמעות, עד שהגיעה הבשורה המרה מכל.
"איך מסבירים לילדים שאבא, שהלך לחזק את אמא, כבר לא יחזור?" שואלים בכאב השכנים, שמתקשים לעכל את גודל השבר. "זה לא רק אובדן של אבא, זה אובדן של הביטחון הקיומי. האמא עדיין נאבקת על חייה בבית החולים, והילדים? הם נשארו בבית ריק. אין מי שידאג להם ואין מי שישלם את החשבונות שהולכים ונערמים".
אל תעמדו מנגד: הושיטו יד לשני היתומים ולמשפחה שקרסה >>>
הרה"צ זצ"ל הקדיש את כל כולו למען רעייתו וילדיו, וכעת, כשנלקח מאיתנו, נותר חלל שחור ומאיים. היתומים הקטנים מסתכלים על הכיסא הריק של אבא, ועל המיטה הריקה של אמא שעדיין מאושפזת, והלב שלהם נשבר לרסיסים. מי ידאג להם עכשיו?
אנו נמצאים בערב הימים הנוראים. זהו הזמן שבו המחיצות נופלות והלב היהודי מתעורר. כשאנחנו מבקשים "כתבנו בספר החיים", אנחנו לא יכולים לעצום עיניים מול היתומים הללו שחייהם נעצרו. עין מי לא תדמע למול הטרגדיה המזוקקת הזו? זו לא רק עזרה, זו הצלת נפשות ממש.
חייבים להושיט להם יד – עכשיו. לפני שהשנה החדשה נכנסת, בואו נבטיח ליתומים הללו שהם לא לבד. בואו נהיה אנחנו המשענת שהם איבדו באופן כה אכזרי.
