יותר משלושה עשורים אחרי הפגישה הדרמטית והחשאית שהובילה לפריצת דרך היסטורית ביחסי ישראל ושכנתה ממזרח, נחשפים לראשונה הפרוטוקולים והציטוטים הסודיים מאותו לילה גורלי בארמון המלוכה הירדני. המפגש, שהתקיים בנובמבר 1993 תחת מעטה כבד של סודיות וכלל שינוי בחזותו של שר החוץ הישראלי דאז, שמעון פרס, הניח את התשתית ואת הטיוטה הראשונית להסכם השלום שנחתם בהמשך בין המדינות.
כפי שנחשף בדיווח של חדשות 12 מתוך ארכיון מרכז פרס לשלום, המסמכים רואים אור במלאת עשור לפטירתו של פרס. מהתיעוד עולה כי ב-26 באוקטובר 1993 התקבל מבית המלוכה הירדני מסר דרמטי שלפיו המלך חוסיין מעוניין להיפגש עם פרס. חוסיין הביע נכונות לקיים מפגש חשאי, וכעבור כשבוע הוא יצא אל הפועל; המלך נענה להצעה להיפגש ברבת עמון ב-2 בנובמבר, ולצד הירדני הובטח כי "יינקטו האמצעים הדרושים למנוע זיהוי שר החוץ". בצוהרי אותו יום עברו פרס, מנהל לשכתו והמשנה לראש המוסד את גשר אלנבי ברגל, ובפרוטוקול צוין כי "בצד הירדני נאספו חיש מהר לשתי מכוניות שהמתינו ממש בצמוד לגשר", כאשר הרכב שבו נסע פרס היה "נהוג בידי מנהל לשכתו האישית של המלך חוסיין". לצד החשאיות, העניק המלך לפרס תצלום גדול שלו עם הקדשה "המנוסחת במילים חמות", והשניים אף הצטלמו יחד במצלמת פולארויד.
במהלך השיחה הציג פרס תפיסה של תשתית אזורית משותפת הכוללת נמלים, תעופה, ים וכבישים, והציע לגבש מסמך לא-רשמי כדי לדון בו עם ראש הממשלה יצחק רבין, תוך הדגשה כי הוא ורבין "עובדים יד ביד", רואים עין בעין, וכי שניהם חשים שזמנם קצר ומנסים "למשוך את עגלת השלום יחד". לפי הפרוטוקול, באחד הרגעים הבולטים "הזדקף המלך, לראשונה מאז תחילת הפגישה", והצהיר בקול צלול: "אנו אדונים לגורלנו ואין אנו קשורים לאישור כלשהו מבחוץ. אנחנו יכולים לפעול". פרס מצידו פנה למלך ואמר: "הוד מלכותך – יש כיום תמיכה אדירה בדעת הקהל בהסכם השלום. נקעה נפשם של צעירים ממלחמות, מעוני ומהעדר חופש", והוסיף לקראת סיום: "הדור שלנו חייב לקבל החלטות קשות – וכל זאת למען ילדינו. עלינו להחליט ההחלטות הקשות לפני שניעלם – ועלינו להבטיח עתיד הילדים. לכן אסור לנו לאבד מומנטום – יש ניגוד בין מיעוט הזמן העומד לרשותנו וגודל ההזדמנויות הניצבות בפנינו".
ברגע אישי וטעון במיוחד, שיתף המלך חוסיין בקול רפה על עברו ועל תחושת הדחיפות שליוותה אותו: "אני רוצה להבהיר עמדתי. ב-1951 היה אירוע טראגי – רצח סבי. אני רוצה להוריש לעתיד – לאחי חסן ולכל הממשל את הטוב ביותר האפשרי. אולי נותרו לי רק שנה-שנתיים. אשים הכול על כף המאזניים", והוסיף: "כאשר הפערים יצטמצמו – יימוגו הפחדים – התקוות יגברו למען כל ילדי אברהם – והגיע הזמן שכך יקרה". בתום הפגישה חתמו השניים בראשי תיבות על מסמך הבנות שהוביל לחתימת הסכם השלום בערבה באוקטובר 1994, הגם שברבות השנים נשחק הניצוץ הראשוני והיחסים התקבעו כ"שלום קר" המושתת בעיקרו על אינטרסים ביטחוניים ואסטרטגיים.
