"אני קורבן של נסיבות טרגיות". כך פתח שלומי את המפגש עם הרב אשר יחיאל קסל, אחרי שכבר עבר לא פחות מעשר ישיבות, ובשלב מסוים מצא את עצמו מחוץ לעולם הישיבות, משוטט בלילות וישן בימים. והסיפור שלו מעלה שאלה לא פשוטה: האם לפעמים דווקא הרצון של ההורים לתת לילד את "הישיבה הטובה ביותר" עלול להרחיק אותו מהמסגרת שבה באמת יוכל להצליח?
ב"מבט אל הנפש" מארח הרב קסל את הרב משה יצחק רושגולד, שעוסק במשך שנים בבחירת מסגרות עבור בחורים שלא מצאו את מקומם בישיבות הרגילות. השניים מדברים בכנות על הפער שבין מה שההורים רוצים עבור הילד לבין מה שהוא באמת מסוגל וצריך, על האגו שמסתתר לפעמים מאחורי בחירת ישיבה, ועל הרגע שבו צריך פשוט לעצור ולהודות: המסגרת הזו לא מתאימה לו.
רושגולד משתף גם בהחלטות שקיבל כאב לילד עם קשיי למידה, ומסביר מדוע לפעמים דווקא ההשלמה עם חוסר השלמות היא זו שמאפשרת לילד לפרוח. "ככל שאתה תמשיך לרוץ אחריו, ועם הכפית כדי לדחוף לו את הדייסה, הוא יברח ממך", הוא אומר, ומוסיף משפט שמסכם אולי את כל השיחה: "החוסר מושלמות הזאת זה הדבר הכי מושלם שיש".
ומה באמת צריך לבדוק כשנכנסים לראות ישיבה? למה לפעמים דווקא התנהגות התלמידים במסדרון, או אפילו מה שכתוב על לוחות המודעות יכולים לספר להורה הרבה יותר מהמצגת הרשמית? ולמה רושגולד אומר שהוא מוכן לוותר על כסף ולא לשלוח בחור למקום שהוא לא מאמין בו?
שיחה חשופה על ילדים, הורים, ישיבות והיכולת לעצור לרגע ולשאול את השאלה החשובה באמת: לא איזו ישיבה אנחנו רוצים שהילד ילמד בה, אלא איזו ישיבה מתאימה לילד שלנו.
צפו בפרק המלא, של 'מבט אל הנפש' מבית 'המחדש VOD' והשאירו לנו את תובנותיכם בתגובות באתר וביוטיוב.
